[30 Sep 2014 | אין תגובות | ]
otiyot 513 1s

שלום לכם.
היה היתה משפחה יפנית שהחליטה לשלוח את בנה ללמוד קראטה, כיאה למסורת יפן. ההורים חיפשו ושלחו את הילד למאסטר הגדול ביותר במדינה. אותו מאסטר הבטיח להורים שתוך שנה הוא הופך את הילד ללוחם אמיתי וההורים נסעו הביתה מרוצים.
כעבור חודשיים, הילד מגיע הביתה לביקור. “תראה לנו משהו שלמדת”, מבקש ממנו האב.
“איני יכול” ענה הילד. “רק בסוף השנה, במופע הסיום, תוכלו לראות את מה שלמדתי”.
השנה הסתיימה, וההורים הגיעו למופע הסיום בביתו של המאסטר.
המורה והילד עולים לזירה, קדים קידה ו.. מתחילים את הקרב.
הילד רץ לעבר המאסטר ומנסה להפיל אותו, אך המאסטר חומק ממנו בקלות ומפיל את הילד על הרצפה. הילד קם, שוב רץ לעבר המאסטר, והפעם המאסטר מנחית את הילד לרצפה. האף של הילד מתחיל לדמם מעט אך הוא מתעלם, ושוב, רץ אל עבר המאסטר עם תרגיל אחר, והמאסטר מפיל אותו.
הדבר נמשך שוב ושוב עשרות פעמים – בכל פעם שהילד מנסה את כוחו מול המאסטר, המאסטר מפיל אותו. ההורים מתחילים להרגיש אי נוחות ואפילו כעס. מה קורה כאן? הילד שלהם למד שנה שלמה והוא מובס פעם אחרי פעם. כעבור עוד מספר סבבים, האב אינו יכול להתאפק עוד ופונה למאסטר: “מה עשית לילד? הבטחת שתהפוך אותו ללוחם, אך הוא רק מקבל מכות ונופל על הבמה..”

“נכון, הוא נופל” עונה המאסטר. “אבל יש ביני לבינך הבדל אחד – אתה ראית את הילד שלך נופל 50 פעמים, ואני ראיתי אותו קם 50 פעמים.. זה לוחם אמיתי!”

את הסיפור הזה סיפר פעם הרב שלמה קרליבך ז”ל לקראת ראש השנה. הוא סיפר את הסיפור כדי להזכיר לנו שלא משנה כמה פעמים לא הצלחנו או נכשלנו, מה שכן משנה הם הפעמים שבהם כן הצלחנו לקום אחרי הפעמים שנפלנו. ראש השנה זאת הזדמנות מיוחדת בה ה’ אומר לנו: אני רק רוצה לראות אתכם קמים. לא אכפת לי כמה פעמים נפלתם, רבתם, שיקרתם, הרגזתם.. אני רואה את הפעמים שויתרתם, התגברתם, השלמתם, סלחתם.. זה מה שחשוב לקב”ה.

אני מאחלת לקוראי אותיות ולכל משפחתם שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה!
פנינה

המשך קריאה »

כללי »

[13 Sep 2014 | אין תגובות | ]
ID-10057975

“אילו הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, הייתי עושה את הכול אחרת…” המשפט הזה מוכר לכם? אילו הייתה ניתנת לכם ההזדמנות לפגוש את עצמכם רגע לפני תחילת הלימודים של השנה שעברה, מה הייתם אומרים לעצמכם לעשות אחרת? את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור, אבל אפשר לשפר אותו. שני האריס יצאה לבדוק עם ארבעה תלמידים מה הם היו עושים אחרת

כללי »

[13 Sep 2014 | אין תגובות | ]
ID-10035730

אויש, איפה הברזייה? הייתי בטוחה שאמצא אותה מאחורי הפינה של הבניין הכתום, אבל עכשיו היא נעלמה לי! זכרתי שמהברזייה הולכים ישר, ואז מגיעים לפתח של הבניין הלבן הגדול, והכיתה שלי היא ג’ 3, הכיתה השנייה בקומה הראשונה. אבל אם הברזייה לא כאן, איך אני אדע לאן ללכת?

כללי »

[17 Aug 2014 | אין תגובות | ]
ID-100101805

 

לפני שתתחילו להשתטח על הרצפה מרוב שיעמום, עדי במברגר מציעה לכם להכין לוחופש מסודר, לכתוב רשימת ציפיות לחופש, לקבוע סדר יום קבוע ולעמוד בזמנים שתכננתם לעצמכם. לחסרי ההשראה שביננו, היא מצרפת כמה רעיונות למקרה הצורך

 

כללי »

[17 Aug 2014 | אין תגובות | ]
ID-100274681

שני ציפורי סיס שטופלו בבית החולים שלנו לחיות בר הושבו לטבע באותו מעמד חגיגי ועשרות חובבי סיסים צפו במעופם של שני גוזלים שגדלו ובגרו בבית החולים ושבו אל אחיהם שבטבע.
ציפור מיוחדת היא הסיס ולא לשווא יש לה לא מעט חובבים שלא לומר מעריצים בכל רחבי העולם.

כללי »

[17 Aug 2014 | אין תגובות | ]
ID-100282586

למה אחרי ארוחה נעשים עייפים?
למה יש רעידות אדמה?
איך נוצרות השיניים של האדם?

כללי »

[17 Aug 2014 | אין תגובות | ]
ID-10035106

סבתא ציונה ישבה במרפסת כשלראשה כובע טמבל פרחוני. נכנסו לבית ופשושית התעופפה בזריזות למרפסת להודיעה לסבתא על בואנו. “אוו, לא שמעתי אתכם בכלל נכנסים, היום כל כך נעים שפשוט חבל להפסיד את הגזוזטרא”.
“את המזוזה?” לא הבנתי, “לא מזוזה, גזוזטרא- פירושה מרפסת” הסבירה סבתא ציונה. “אני חשבתי שאת מתכוונת לגזוז מיוחד” צייצה פשושית. הרגשתי שאני כבר לא מבין דבר בשיחה. “קודם גזוזטרא, עכשיו גזוז, אתן מדברות סינית?!”

כללי »

[17 Aug 2014 | אין תגובות | ]
ID-100282561

“אין לי מה לעשות”, התעצבן דניאל, “אין לי סבלנות לקרוא או למחשב”.
“מה עם החברים שלך?”, אמא הוציאה בקבוק מים קרים מהמקרר ומזגה לילדים. “כל אחד עסוק עם האח או האחות הקטנים שלהם. אין עם מי לדבר”, רטן דניאל. “זה מזכיר לי”, הגישה אמא כוס לאלעד העסוק עד מאוד, “אני צריכה לצאת לשעתיים. תעשה משהו נחמד עם האחים שלך”.