הי חבר’ה!
ארץ ישראל שלנו יפה וגם פורחת. וגם ברגעי האסון שלה, היא מזכירה לנו אותנו, את העם היהודי: סובלת, מתייסרת, סופגת מהלומות כבדות אך אחרי כן – מתאוששת וקמה על הרגליים כדי להמשיך הלאה. דוגמא יפיפיה אנחנו לוקחים מהר הכרמל. בטח יצא לכם לשמוע, לקרוא או לראות על אסון השריפה הגדולה שפקד את הר הכרמל בשנה שעברה. זה היה חג חנוכה עם ה”מאור” הכי גדול מכל החנוכיות שלנו גם יחד… והכוונה העצובה היא לאש שהשתוללה ביערות הכרמל וכילתה את מרבית הצמחיה הירוקה. אלא שלמרות כל העצב והבכי על העצים שנהרסו, דעו לכם שאנו צריכים להצטער בעיקר בשביל המשפחות שפונו מבתיהם, ולא עבור העצים עצמם. כי הטבע, ואפילו ברגעים קשים כאלה, הוא בעל יכולת שיקום מדהימה. הכרמל שלנו, ארץ ישראל שלנו, ניחנו ביכולת מופלאה לסבול רגעי תופת כאלה ואז להתחדש אחריהם, לאט, בשקט, בכוח ובהתמדה. ממש כמונו, העם היהודי, שספג כל כך הרבה מכות ואסונות לאורך ההיסטוריה, ועדיין בכל פעם מחדש קמנו על הרגליים, לתדהמתם של אויבינו, והמשכנו הלאה להתחדש, להתרבות ולא לוותר על האמונה.
גם בימים אלה, הכרמל נמצא בתהליך שיקום. מה שהפך תוך ימים אחדים מהר ירוק להר שחור ומפוחם, מתחיל עכשיו להתאושש אט אט. בגיליון זה אנו מביאים את סיפורה של אחת המשפחות שפונו מבתיהם בזמן השריפה, ולמדו יחד עם החתולה שלהם – ג’ינג’ר, שברחה מהבית – על המשמעות של להמשיך הלאה ולחדול מלהיאחז בבית הישן. גם במדור עולם ומלואו נביא את סיפורו של הכרמל, עם כמה דברים שבטח לא ידעתם עליו.
המשך קריאה »
עלו לכם פעם מחשבות לגבי העתיד? מה יקרה? האם העולם יישאר כמו שהוא עכשיו? האם הוא ישתנה? ג’מה מלי עונה לכם על התשובות האלו.
כמה מכם באמת מרגישים, שביה”ס שאתם לומדים בו אינו רק “בית חרושת לציונים” אלא גם מחנך ומכוון אתכם לחיים? בואו תשמעו על ארגון שעושה זאת
בתרבות המערב, הכול נמדד על פי הכסף. אפילו הזמן, אותו הפקיד הקב”ה בידי האדם לפעול טובות בעולם
כַּמָּה טוֹב שֶׁהַשָּׁנָה כְּבָר יָרַד גֶּשֶׁם, שֶׁהָרְחוֹבוֹת רְחוּצִים וּנְקִיִּים, הָעֵצִים מַבְרִיקִים וְהַשְּׁלוּלִיּוֹת מַשְׁפְּרִיצוֹת. כַּמָּה טוֹב לָדַעַת שֶׁהַקָּבָּ”ה מַבִּיט עָלֵינוּ וְשָׂמֵחַ.
בכל שנה זה חוזר מחדש: לקראת ט”ו בשבט יוצאים המוני יהודים למרכולים ושווקים, רוכשים פירות ופירות יבשים מכל הסוגים, מסדרים יפה ומקשטים שולחן, חלקנו אף מקיימים סדרי ברכות, אומרים דברי תורה ושרים כמה שירים (בעצם שיר אחד, “אילן במה אברכך”) ואז, באופן כמעט קבוע שואל אחד מבני המשפחה, “יש תאנים כאלה בישראל?” והתשובה מציתה דיון ארוך שבו פירות ארץ ישראל יוצאים כשידן על התחתונה.