איזה יופי


האם יופי הוא דבר טוב או לא? האם אדם יפה מבחוץ הוא בהכרח יפה מבפנים? כתבתינו בדקה את מושג היופי בהסטוריה, באגדות ובפרסומות והגיעה לכמה מסקנות

קרדיט: תמירה גורדון

תמיד אומרים לנו שחיצוניות הוא לא מה שחשוב, והפנימיות היא העיקר, אבל למרות מה שכולם אומרים, החיצוניות עדיין חלק גדול בחיינו. אם צריך לקבוע על פי פרסומות ושלטי חוצות, לכאורה נראה שהיופי הוא שקובע לגבי מה שחשוב ומה ששמח. קל להראות חיצוניות, רואים מיד על האדם את מה שהוא משדר במראה שלו. לעומת זאת, קשה יותר להראות פנימיות, מפני שפנימיות מגיעה לידי ביטוי בעיקר במעשים, שאי אפשר לראות מיד.

מדוע החיצוניות הפכה להיות חשובה כל כך? מאיפה הגיעה הסגידה ליופי? כדי להבין, צריך לחזור אחורה בזמן, לימי יוון העתיקה. בתרבות יוון היה מסוכן לא להיות יפה מבחינה חיצונית. הסמל של תרבות יוון היו יופי, שרירים מפותחים, גוף מושלם. יש סיפורים מזעזעים על מה שהיו עושים לאלו שלא ניחנו ביופי, שלא באשמתם. ברוב המקרים, המקרים האלו נגמרו במוות.

אלו שהתנגדו לתרבות היופי הזאת היו היהודים, שביקשו להתמקד ביופי הפנימי, בתיקון האנושי ובעבודת המידות. למרות שנראה כי היהדות מחשיבה רק יופי פנימי, היא רואה ערך ביופי חיצוני. לדוגמה, בית המקדש היה מקום מדהים ביפיו, בתי כנסיות בהסטוריה היו מקומות יפים ביותר, כלה היא 'נאה וחסודה', חז"ל מציינים כי בית נאה מרחיב דעתו של האדם ועוד. גם בתנ"ך מסופר על דמויות יפות. 'ודוד יפה עיניים', על רחל אימנו, למשל, מסופר שהייתה "יפת תואר ויפת מראה". מדוע כתוב עליה שהיתה גם "יפת תואר" וגם "יפת מראה"? מפרשים ש"יפת תואר" – הכוונה ליופי חיצוני, ו"יפת מראה" – הכוונה ליופי פנימי. למנהיגים שלנו לא בהכרח היה יופי איך הייתה להם עוצמה פנימית הפורצת החוצה והם זכו בכך ל'חן' – יופי מיוחד שבא מתוך הפנים.

לזכור את המטרה

תארו לעצמכם שבנו גשר יפהפה. ומרוב שהיה יפה, האנשים לא רצו ללכת עליו פן יישחק וייהרס. אבל אם ניקח לרגע צעד אחורנית, נבחין שבעצם, המטרה של הגשר הוא לא כדי להיות יפה, אלא כדי שיעברו עליו לצד השני. כך גם היופי. לכל דבר בעל מראה טוב יש מטרה עליונה. הגשר, כמו היופי, הוא אמצעי ולא המטרה עצמה.

אנו מאמינים שאנחנו לא נמצאים בעולם הזה על מנת להראות יפים, להיות עשירים או לאכול, אלא כדי לתקן את העולם ואת עצמינו. הרי בסופו של דבר, כל גוף יפה עתיד לסיים את דרכו ולהיקבר באדמה, ומה שייקח איתו אדם לעתיד לבוא הם המעשים שלו, ולא את מראהו.

בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא, החיצוניות עושה רושם. חשוב להראות מכובד, בתור בן אדם. בן אדם שנראה מכובד מכבד את עצמו, וכך אפשר לכבד אותו. למשל, בן אדם רגיל לא יגדל אף באורך שני מטרים עם נקודות ג'לי אדומות וצהובות (אלא אם כן זה בפורים).

אבל לפעמים זה יכול לעבוד הפוך -- אנשים יפים עלולים להוליך אותנו שולל, בכך שהם נראים יפה, מחייכים חיוך מושלם, ומשתמשים במילים מפוארות. אם נסתכל יותר פנימה, נוכל לגלות, שאולי, האדם הזה רחוק מלהיות יפה מבפנים.

שימו לב שבאגדות הנסיכות יפהפיות והנסיכים יפים, ואילו המכשפות, שהן רעות, הן מכוערות ובעלי אפים עקומים. האם צריך לשנוא את המכשפות בגלל שהן מכוערות? מה אם תהיה נסיכה מכוערת, או מכשפה יפה? זאת ההטעיה של יוון – יפה שווה טוב, מכוער שווה גרוע.

הפנים והחוץ – ההבדל האמיתי

חיצוניות אי אפשר לתקן. אדם נולד עם הגוף שלו איתו הגיע לעולם. תיקון בחיצוניות גורמת, ברוב המקרים, ליותר נזק מאשר לתיקון אמיתי. לעומת זאת, פנימיות אפשר לתקן. זאת עבודה קשה, אבל זוהי המהות שלנו. אין דבר פנימי שאדם נולד איתו שלא יוכל לשנות. כמו שלומדים מילים חדשות ומונחים חדשים, כך אפשר ללמוד עוד על הפנימיות שלנו וליישם זאת בתוכינו. ניקח לדוגמה גשר בשיניים. לפני שמקבלים אותו, השיניים עקומות. בזמן שהן על השיניים, זה מציק ואפילו כואב. אבל לאחר שמורידים אותו התוצאה נהדרת – שיניים ישרות. כך גם תיקון הפנימיות. זה כואב לפעמים, זה קשה, אבל בסוף אנחנו יוצאים כבני אדם טובים יותר, ישרים יותר.

אחד הדברים שלמענו צריך משהו פנימי אמיתי, היא השמחה. שמחה היא לא חיוך, לא צחוק קל או מצב רוח שחולף. שמחה אמיתית מגיעה מהלב, ואיש ששמח באמת, חש שמחה בכל עת ונושא את השמחה תמיד בלב. הוא איש שמאמין שהכל יסתדר, אפילו אם לא הכל הולך כפי שרצה.

כשמעריכים פנימיות, אוהבים באמת

אני לומדת בכיתה ח', וכמו הרבה בנות בגילי, אני חשופה לחברה המייחסות חשיבות גדולה לחיצוניות, ולרוב לא לפנימיות. אפשר להגיד שזה מתסכל, ואפשר להודות שזה גם מעורר מחשבה, הרי רוב האנשים בעולם לא יפים במיוחד ואף אחד אינו מושלם. ועם זאת, אי אפשר לחיות במנותק מעולם החומר. היהדות דוגלת בשילוב נכון בין החומריות לרוחניות ודוגמא לכך היא החגים שלנו – בכל חג יש משהו מעשי, שדורש ממנו מאמץ פיזי מסוים. בסוכות, למשל, עלינו לבנות סוכה יפה וליטול את ארבעת המינים, וכך בנפש בונים "סוכת שלום".

פנימיות אמיתית מתבטאת גם בדברים חיצוניים, חומריים. עלינו למצוא את הקשרים הנכונים, הגשרים המתאימים, לעיצוב חיינו ודמותינו כבני אדם בעולם הזה, שמטרתינו לשאוף להיות שלמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *