לפעמים חלומות מתגשמים


הפקת קליפ בשפת הסימנים, יריד התרמות שיער לחולים וצניחה חופשית הם רק חלק מהחלומות שילדים הגשימו בתוכנית 'ניידת החלומות' של ערוץ מאיר לילדים. בוגרי התוכנית מספרים על החויה המיוחדת וקוראי אותיות מקבלים הזדמנות להציע חלום משלהם. אז מה החלום שלך?


החלום של אריאל:
מופע פנטומימה לילדים חירשים

שמי אריאל שלר, אני בן 13 מפתח תקוה. מגיל קטן אני אוהב לעשות הצגות, להופיע ולשיר והחלום שלי, היה להפגש עם פנטומימאי ולהעלות איתו הופעת פנטומימה לילדים חרשים.

אחד הרגעים הכיפים היה כשהתקשרו אלי מערוץ מאיר להודיע שהתקבלתי לתכנית. מאז שהודיעו לי, ממש ציפיתי ליום הצילומים. היום התחיל מוקדם בבוקר, עם ביקור ניידת החלומות בבית. נסענו להפגש עם פנטומימאי ועבדנו על קטע בשביל ההופעה. אחרי שעתיים אינטנסיביות של חזרות נסענו לאולם בשביל ההצגה. מאד התרגשתי לפני ההופעה (מזל שלא הייתי צריך לדבר…) אני מאד לא אוהב להתאפר, אבל בשביל פנטומימה חייבים לצבוע את הפנים בלבן. כשראיתי את כמות הילדים שמגיעים למופע -- הייתי בהלם. חשבתי שיהיו עשרות בודדות, אבל פתאום ראיתי בית ספר שלם שמגיע.

אני מאד אוהב לראות את ״מאחורי הקלעים״ של כל מיני דברים ובמהלך הצילומים למדתי המון על העשיה וההפקה -- לא רק ממה שדיברנו אלא גם מאיך שהדברים התנהלו ונעשו. לקח חשוב מבחינתי היה לראות שהדברים קורים באופן אחר מאיך שהם נראים. גם למדתי שבשביל שיהיה קטע צילום (״טייק״) טוב -- צריך לצלם הרבה פעמים את אותו דבר.  יצאתי עם הרבה חוויות וטעם טוב, ואשמח מאד לעשות זאת שוב…

סיפור נחמד שקרה לי בעקבות התכנית: הייתי בבית הכנסת, ואחרי התפילה ניגש אלי ילד קטן, ואמר לי שראה אותי בניידת החלומות, אבל אז שאל אותי ״אני לא מבין איך נכנסת לי לתוך המחשב..״ 🙂

*

החלום של נורית:
לעצב שמלה לנערת בת מצוה

שמי נורית בר אילן ואני ממודיעין. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להסתכל על בגדים ולהגיד אם הבגד הזה יפה או לא. היו לי חוברות מצוירות של דמויות והייתי צריכה לעצב להם את הבגדים… החלום שלי היה לעצב שמלת בת מצוה. רציתי לא סתם לעצב שמלה אלא לעשות עם השמלה משהו משמעותי בחיים ובכלל. לשמחתי, החלום התגשם עם ניידת החלומות ועיצבתי שמלה לילדה שלהורים שלה לא היה כסף לשלם על שמלת בת המצווה שלה. לא הכרתי בכלל את הילדה שעיצבתי לה את השמלה, פגשתי אותה וראיתי אותה רק ביום הצילומים.

מאד נהניתי כשהלכנו לחנות בדים. היה כיף לראות את שלל הבדים וההדפסים השונים מכל סוגי הצבעים והסוגים. כשתפרנו את השמלה זו היתה הפעם הראשונה שראיתי איך תופרים במכונת תפירה  וגם למדתי קצת איך תופרים במכונת תפירה עם חוטים שונים דקים ועבים. דרך הגשמת החלום נתנה לי לדעת יותר איך מעצבים יותר טוב איך בוחרים בדים איך תופרים.

הרגשתי טוב עם זה שאני עוזרת להכין שמלה למשהו אחר שהוא לא יכול להרשות לעצמו. הגשמת החלום נתנה לי הרבה סיפוק מהנתינה ולמדתי כמה סיפוק אפשר לקבל מהנתינה, שהיא עצמה מתנה!

 

החלום של טובאל:
להיות שוטר תנועה

שמי טובאל מנור, אני בן 10 וחצי מכוכב השחר. תמיד אהבתי שוטרים וכשהייתי קטן הייתי משחק הרבה בלהיות שוטר. ראיתי הרבה פרקים של "ניידת-החלומות" וכשהציעו לילדים להשתתף בתוכנית, שלחתי מייל ועוד מייל ועוד מייל, בתקוה שיגשימו לי את החלום להיות שוטר תנועה. בעבר הייתי מעורב בתאונת דרכים אז רציתי לעשות משהו שיגביר את הזהירות בדרכים וישמור על אנשים בכבישים. כשקיבלתי שיחת טלפון מערוץ מאיר ולא האמנתי מרוב התרגשות..

כשנפגשתי עם צוות הצילום הסבירו לי את כללי הצילומים, למשל את זה שבכל הצילומים אסור להסתכל למצלמה (חוץ מההתחלה של הסרט שאני אומר בן כמה אני ואיפה אני גר ו…) בתחילת הצילומים קצת התביישתי אבל אחרי זה היה לי דווקא מאוד כיף. קיבלתי מדים וציוד ויצאתי לכבישים להיות ממש בפעולה, עם שוטר תנועה. החלק הכי כיף בצילומים היה כשסידרנו את התנועה. נהניתי מאד ולמדתי הרבה על מה ששוטרי התנועה עושים.

*

החלום של הודיה:
לתרום שיער לילדים חולי סרטן

שמי הודיה המאיר, אני בת 12 מיד בנימין. תרמתי שיער כבר פעמיים בחיי והתרומה במסגרת התוכנית היתה כבר הפעם השלישית. כל אחיותיי תרמו את שערן וכך יוצא שאחיותיי ואני תרמנו 16 צמות עד כה לזיכרון מנחם שיעזרו/עזרו, בעזרת ה', לחולי סרטן. החלום שלי היה לתרום את שערי ולראות כיצד מיצרים ממנו פאה לחולי סרטן.

המחשבה על התרומה היתה בעקבות מחלה של שתי בנות שהכרתי, אחת מבית ספרי והשנייה הייתה חניכה של אחותי בסניף.

את החלום מימשתי יחד עם ניידת החלומות. נפגשתי עם יונתן רוזנהק מהתוכנית ביער ליד לטרון ושם דיברנו אודות החלום, לאחר מכן נסענו בניידת למספרה ששם גזרו את שערי. המשכנו לפאנית בירושלים עם צמתי שארכה כ-40 ס"מ ויחד יצרנו ממנה פאה. הפאנית הייתה מאוד חמודה והיה ממש כיף להכין ולתפור איתה את הפאה. בזמן שאנחנו הכנו את הפאה יונתן החליט להשתובב קצת ועשה דברים שאותם ראיתי רק כשיצא הסרט.

אחרי שתפרתי את הפאה וצילמו אותי מכל הצדדים נסענו לישוב שלי ונפגשנו עם אלי אסקוזידו- ראש המועצה שאישר לקיים אירוע של התרמת שיער ברחבת המתנ"ס.

באירוע, עזרתי לספרית לקלוע צמות ולגזור אותן. קצת חששתי כי היו בנות שלא הכרתי ולא רציתי שיצא עקום. בגלל שבאו הרבה בנות מכפי שצפינו, הספרית לא עמדה בקצב וביקשו מנשים מהיישוב שיודעות לספר להגיע ולסייע.בתום האירוע נתרמו 57 צמות של בנות שגרות ביישוב, בסביבה ואפילו רחוק ממנו.מאוד נהניתי מצילום הסרט, מהפקתו ומעצם עשייתו. אני מרגישה שזהו מעשה גדול ושכל אחת שיצאה מהערב הזה יצאה עם תחושה של סיפוק -- שהיא עשתה מה שיכלה לעשות כדי לעזור לחולים.

*
החלום של עמנואל:
להיות ליצנית רפואית

שמי עמנואל ברוזה, אני בת 17 מרמות השבים. כשהייתי קטנה עברתי צנתור בלב והליצן הרפואי בבית החולים עזר לי מאוד לשמור על מורל גבוה. רציתי לעזור לילדים אחרים לחוות את אותה הרגשה טובה ברגעים כל כך מורכבים ולהיות ליצנית רפואית בעצמי, כזו שמשמחת ילדים חולים. פניתי לניידת החלומות ולשמחתי החלום שלי התגשם.

נורא נהניתי בהגשמת החלום ובמהלך הצילומים. הרגע המרגש ביותר עבורי היה כשהפגישו אותי עם הליצן הרפואי שהיה איתי במהלך האשפוז ועם המצנתרת שלי. הגשמת החלום עזרה לי להבין יותר טוב איך לגשת ולשמח ילדים. החוויה הייתה משמעותית עבורי ולא אשכח אותה.