אשא עיניי אל הר חרמון


אורן זונדר

השבת אנחנו נמצאים בשיאו של הקיץ החם שכרגיל עובר עלינו בחמסינים, מזגנים וניסיונות חוזרים ונשנים להיות להתקרר. אולי ננסה לרגע לדמיין את עצמנו במקום הקר ביותר במדינה – הר חרמון.

בפרשת ואתחנן אותה אנחנו קוראים השבת מזכיר משה לעם את הכיבושים שכבשו עוד בטרם נכנסו לארץ ישראל – כיבוש כל אזור עבר הירדן המזרחי, מהחרמון ועד הארנון. דגש מיוחד שם משה על כיבוש ההר המושלג: מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנֹן וְעַד-הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן. הר חרמון זוכה כבר בפרשה הקודמת לשמות נוספים: צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ־לוֹ שְׂנִיר". ובאופן כללי ניתן להגיד כי יש חשיבות מיוחדת לכיבוש החרמון על ידי בני ישראל.

לא בכדי זכה החרמון לשמות רבים כל כך, ולא סתם משה רבנו מדגיש את חשיבותו של הר החרמון לבני ישראל, ולמען האמת עד היום חשיבותו של ההר שזכה לכינוי "העיניים של המדינה" היא עצומה!

המילה חרמון עצמה באה מהשורש ח-ר-מ, כלומר משהו שהוא קדוש ומובדל, ואכן עמי הארץ ייחסו לחרמון תכונות מקודשות. בעם ישראל כמובן שלא ייחסו למקום זה תכונות קדושות, אבל לא ניתן להתעלם מחשיבותו האסטרטגית של החרמון מאז ועד היום. החרמון הוא גבול מדיני חשוב ביותר עם שתי מדינות אויב שלנו: סוריה ולבנון. במלחמת יום הכיפורים נכבש החרמון מידינו על ידי הסורים, ובשל חשיבותו הרבה, החליט צה"ל להעלות חיילים מחטיבת גולני לכבוש את ההר בדרך רגלית, ואכן הם צלחו את המשימה, בקרב גבורה מרשים, ועד היום קיים בחרמון "מעלה גולני". ממשה רבנו, שעמד בגבורה ובתקיפות בראש הצבא ועד חיילי גולני האמיצים אנחנו עומדים ומסתכלים על ארצנו וזוכרים את ההבטחה שנתן הקב"ה לאבינו אברהם: לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך עד עולם".

על השולחן:

בפרשתנו מובאות עשרת הדיברות בפעם השנייה. ישנם הבדלים קטנים בין שתי האמירות בין פרשת יתרו, לבין פרשתנו. אחד ההבדלים נוגע למצוות השבת: בספר שמות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו" ובספר דברים כתוב "שמור את יום השבת לקדשו" – מדוע קיים הבדל זה? המדרש מסביר כי אמנם נאמרו שני הציוויים ביחד – יש צורך גם לשמור את השבת וגם לזכור אותה. גם לא לחלל שבת וגם ל"שמור" בקידוש ובמצוות נוספות. טעם נוסף ניתן להבדל בין שמות לדברים הוא שבספר דברים בני ישראל היו קרובים יותר לארץ ישראל, שבה צריך לעבוד בשדה בניגוד למדבר שבו לא עובדים ולכן בחר משה להזהיר אותם בצורה חזקה יותר ולומר שמור.