בעיטות, חבטות וריתוקים לקרקע? יש כאלו שזה נשמע מאיים עבורם, אבל עבור בנות שמתאמנות ב'מועדון הלביאה' מדובר בשגרת אימונים ואפילו בכיף. פנינה גפן שוחחה עם שתיים מחברות המועדון ושמעה איך תרגול אמנויות לחימה משפיע על הלימודים, ואיך הוא עוזר בסוף יום מבאס במיוחד
לפני שנתיים פרסמו בדף מידע של תושבי הרובע המוסלמי בירושלים מודעה על פתיחת חוג טאקוונדו. שיבת ציון פרידמן, אז תלמידת כיתה ז', לא ידעה יותר מדי על טאקוונדו אבל החליטה להירשם לחוג. גם בתיה טרייגר וחברותיה מנוף איילון, התעניינו בטאקוונדו והקימו בשנה שעברה חוג אמנויות לחימה ביישוב שלהן.
גם שיבת ציון (14) וגם בתיה (17) מתאמנות כבר שנתיים וחברות ב'מועדון לביאה' – מועדון מנהיגות ואמנויות לחימה של 'אל הלב', עמותה הפועלת לצמצום אלימות כלפי נשים ונערות באמצעות לימודי אמנויות לחימה והגנה עצמית. טאקוונדו הוא רק ענף אחד מתוך שלל ענפי אמנויות הלחימה השונים, ביניהם: קראטה, ג'ודו, קפוארה, קונג-פו, צ'י-קונג, ועוד.
בנות ואמנויות לחימה? יש כאלו שמרימים גבה על השילוב הזה. בשביל הבנות שמגיעות להתאמן ב'מועדון לביאה' זה דווקא ברור מאליו.
מה גרם לכן להחליט לעסוק באמנויות לחימה?
"בתור מישהי שגרה ברובע המוסלמי, רציתי ללמוד משהו שייתן לי להרגיש בטוחה יותר," אומרת שיבת ציון. "אנחנו מסתובבים עם ליווי של מאבטחים, אבל אם אני ממהרת, ואין לי ליווי, אני רוצה שיהיה לי בסיס טוב בהגנה עצמית. חוץ מזה, יש בי כוח פיזי ואגרסיביות, ורציתי לנתב את זה לדברים טובים ומועילים. הרבה פעמים הייתי מגיעה לחוג אחרי יום נאחס, ולתת בעיטה לכרית זה משחרר מאד… זה פורק עצבים ומביא להרפיה."
הקבוצה של בתיה התחילה באימוני טאקוואנדו, והשנה הן לומדות קראטה. "אמנויות לחימה תמיד נראו לי תחום מעניין מאד, גם בתור תחום עתיק עם הרבה היסטוריה וגם הפעילות עצמה מזרימה המון אדרנלין בדם. ראיתי תחרויות, וזה הלהיב אותי. כמובן שיש גם עניין של מודעות למה שקורה מסביב, והבנה שאני צריכה לשמור על עצמי."
במבט מבחוץ לא תמיד רואים את ההבדל בין אמנויות הלחימה השונות, אך לכל תחום יש את הייחודיות שלו. הטאקוואנדו מגיע מקוריאה ומתאפיין בתנוחות נמוכות, שימוש גדול בכוח רגליים ותקיפות שמתבצעות יחסית מרחוק.
הקראטה מגיע מיפן, ובניגוד לטאקוונדו, רוב התקיפות בשיטה זו מתבצעות דרך הידיים, והתקיפות והבעיטות מתבצעות מקרוב יותר. כשלומדים הגנה עצמית, למשל, נעזרים בטכניקות שמגיעות מאמנויות לחימה שונות.
לכל אימון יש טקס פתיחה. הטקסים בין אמנויות הלחימה השונות די דומים אחד לשני. "מתחילים את האימון בקידה למורה," מסבירה בתיה. "אחר כך עוברים למדיטציה. יושבים על המזרונים ומתרכזים בנשימה. זה מרגיע ועוזר להתמקד. משם עוברים לחימום דרך מתיחות ובעיטות, ואז מתחילים לתרגל טכניקות שונות בקראטה. לפעמים מתמקדים בהגנה עצמית, ואז עומדים במעגל ומתרגלים סיטואציות תקיפה שונות, למשל: אם מישהו תופס אותך, אז לומדים שיטות שונות איך להיחלץ, בעזרת שתי הידיים או יד אחת בלבד, תלוי בסיטואציה. את האימון מסיימים גם כן בקידה."
איך הגיבו בסביבה שלכן על ה'תחביב הבועט'?
"החברות מהכיתה התלהבו נורא" מעידה שיבת ציון. "בכל פעם שהייתי מגיעה לכיתה, היו מבקשים שאני אדגים כל מיני דברים. מי שהופתע לשמוע שאני מתאמנת, היו דווקא בנים שהיה נראה להם מוזר שבת בוחרת באמנות לחימה ולא במשהו 'עדין' יותר…" גם בתיה נתקלה בתגובות דומות. "בהתחלה אנשים התפלאו ושאלו מה זה עוזר לך, מה זה כבר נותן, ואפילו חשבו שזה מטומטם. אבל הרוב מתלהבים כי זה מגניב וזה כבר לא נחשב למשהו מוזר שבנות עושות."
צריך אמנויות לחימה בבתי ספר
בבתי הספר אימוני הכוח מסתכמים לרוב במה שיש לשיעורי הספורט להציע. לדעתן של בתיה ושיבת ציון זה לא מספיק.
שיבת ציון: "אני חושבת שחיוני להכניס אמנויות לחימה למערכת הלימודים, ודווקא לבנות. המציאות היום אינה כפי שהייתה פעם. היום קורים כל מיני דברים, וצריך לדעת להתמודד עם תקיפות. לבנים באופן טבעי יש יותר כוח וביטחון, אבל בנות מסוגלות בקלות להתחבר וללמוד משהו שיכול להיות גם מציל חיים, גם כושר וגם כיף."
בתיה אמנם מסיימת בקרוב את לימודיה ותפנה לשירות הלאומי, אך גם היא מסכימה עם הצורך לשלב אמנויות לחימה בבתי הספר. "אני רוצה לפנות למחנכות שיזמינו סדנאות ויראו איך זה משפיע על הבנות. אני רואה בבתי ספר הרבה זלזול בספורט, ודווקא זה יכול להגביר את ההערכה לתחום. זה הרבה יותר פרקטי ומועיל מהתעמלות קרקע."
כל בנות החוגים של 'מועדון לביאה' נפגשות פעמיים בשנה: פעם לאימון חורף בבית 'אל הלב' בירושלים, ופעם לאימון אביב בטבע. "כשאתה חלק ממועדון, ולא מתאמן רק בחוג עצמאי, זה נותן לך את האפשרות לראות את עצמך ביחס לאחרים," אומרת בתיה. "זה נותן מקום לתחרותיות, ובעיקר, אתה מרגיש שאתה חלק ממשהו גדול יותר."
זה הרבה יותר מחוג
המפגשים של בנות 'מועדון לביאה' ברחבי הארץ אמנם מתקיימים כחוגים, אך לדברי הבנות, זה הרבה יותר מחוג.
"האימונים מלווים אותי לכל מקום," אומרת שיבת ציון. "זה לא רק לעשות כושר, זה יותר מזה. כשאני יוצאת לרחוב, למשל, אוטומטית משהו בי מתעורר והופך דרוך יותר. המוכנות וההתבוננות שלי יותר מחודדות. אני לא הולכת עם ראש תקוע באדמה, יש בי משהו שמוכן לכל דבר. הגנה עצמית מפתחת אותך בכל התחומים בסופו של דבר. זה נותן ביטחון, הרפיה וחשיבה עצמאית, לא לפחד ממה שחושבים עלינו, גם אם זה לא מקובל. על עצמי ראיתי שאם אתה אדם חזק, כדאי לך להיות מודע לזה ולנתב את זה בצורה מועילה. פעם הייתי יכולה אוטומטית להחזיר למישהו מכה, והיום אני חושבת רגע לפני."
בתיה: "זה משהו שנשאר אתך לכל החיים. זה משמעותי בעיקר בהרגשה בפנים, שאני יודעת להילחם, וזה נותן ביטחון לדעת שאני חזקה, גם אם אני לא חזקה פיזית. הביטחון מתבטא גם בלימודים כי אם אני מצליחה בקראטה ההצלחה עוברת גם אל תחומים אחרים."