רַבִּי שְׁלֹמֹה יָשַׁב בְּבֵית קָפֶה בְּחֶבְרַת כַּמָּה יְדִידִים. זֶה הָיָה בֵּית קָפֶה קָטָן, עָלוּב לְמַדַּי, וּבַעֲלַת הַבַּיִת הָיְתָה גַּם הַטַּבָּחִית וְגַם הַמֶּלְצָרִית. הִיא הָיְתָה אִשָּׁה קְשַׁת יוֹם שֶׁהַחַיִּים לֹא הֵאִירוּ לָהּ פָּנִים וְהַדָּבָר הָיָה נִכָּר הֵיטֵב בְּפָנֶיהָ – לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁמַּרְאֵה פָּנֶיהָ הָיָה כָּעוּר וְלֹא נָעִים, אֶלָּא שֶׁהַבָּעַת הַפָּנִים שֶׁלָּהּ הָיְתָה כֹּה זְעוּפָה וַחֲמוּצָה שֶׁמַּמָּשׁ הָיָה קָשֶׁה לְהַבִּיט בָּהּ.
רַבִּי שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ וְהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ הִזְמִינוּ כָּל אֶחָד קָפֶה וְעוּגָה. בַּעֲלַת בֵּית הַקָּפֶה הִגִּישָׁה אֶת הַתִּקְרֹבֶת בְּצוּרָה גַּסָּה מְאֹד וְחַסְרַת אֲדִיבוּת, וְעַכְשָׁו הִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא רַק הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהּ אֵינוֹ נָעִים כְּלָל וּכְלָל אֶלָּא שֶׁגַּם הַשֵּׁרוּת שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לְלָקוֹחוֹתֶיהָ הוּא חֲסַר נִימוּס וּבִלְתִּי נָעִים. לְאַחַר שֶׁהִגִּישָׁה לָהֶם אֶת מָה שֶׁהִזְמִינוּ חָזְרָה הָאִשָּׁה אֶל הַדֶּלְפֵּק שֶׁלָּהּ. רַבִּי שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ טָעַם מִן הָעוּגָה וְסִמֵּן לָהּ מִיָּד שֶׁהוּא קוֹרֵא לָהּ לַחֲזֹר אֶל שֻׁלְחָנָם. הָאִשָּׁה גָּרְרָה אֶת רַגְלָיהָ בְּחֹסֶר רָצוֹן בּוֹלֵט אֶל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל חֲבוּרַת הַסּוֹעֲדִים, וּכְשֶׁנֶּעֶמְדָה בְּקִרְבָתָם שָׁאֲלָה בְּקַדְרוּת וּבְעוֹיְנוּת כְּשֶׁיָּדֶיהָ מוּנָחוֹת עַל מָתְנֶיהָ בִּתְנוּחָה מְאַיֶּמֶת כִּמְעַט: "כֵּן?!"
"יְדִידָתִי הַיָּפָה כָּל כָּךְ", אָמַר לָהּ רַבִּי שְׁלֹמֹה, "הַאִם בְּמִקְרֶה אַתְּ זוֹ שֶׁאָפִית אֶת הָעוּגָה הַזֹּאת שֶׁטָּעַמְתִּי?"
"כֵּן", עָנְתָה בְּקֹצֶר רוּחַ, "זֹאת אֲנִי. מָה הָעִנְיָן?"
"רַק רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעִי", אָמַר לָהּ רַבִּי שְׁלֹמֹה, "שֶׁזֹּאת הָעוּגָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁטָּעַמְתִּי בְּכָל חַיַּי".
הָיָה נִדְמֶה שֶׁקְּצֵה קָצֵהוּ שֶׁל בְּדַל חִיּוּךְ הוֹפִיעַ עַל פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַנִּרְגֶּנֶת. הִיא אָמְרָה "תּוֹדָה" וְהִתְכּוֹנְנָה לָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ עַל יַד הַדֶּלְפֵּק שֶׁלָּהּ, אֲבָל רַבִּי שְׁלֹמֹה לֹא הֵנִיחַ לָהּ. הוּא הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר: "וַאֲנִי גַּם רוֹצֶה שֶׁתֵּדְעִי שֶׁאָכַלְתִּי הַרְבֵּה עוּגוֹת בְּכָל הָעוֹלָם וּמֵעוֹלָם, פָּשׁוּט מֵעוֹלָם, לֹא טָעַמְתִּי עוּגָה נֶהֱדֶרֶת כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ לֹא עוּגָה שֶׁמִּתְקָרֶבֶת לְזֶה".
"טוֹב, שׁוּב תּוֹדָה", אָמְרָה הָאִשָּׁה. הַפַּעַם קוֹלָהּ הַנֻּקְשֶׁה הִתְרַכֵּך מְעַט.
רַבִּי שְׁלֹמֹה הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: "תֵּדְעִי לָךְ שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת פָּשׁוּט חַיָּב לְהוֹדוֹת לָךְ בְּכָל לִבִּי, כִּי הָיִיתִי רָעֵב מְאֹד, וְאַתְּ עָשִׂית לִי טוֹבָה נֶהֱדֶרֶת כְּשֶׁאָפִית עוּגָה כָּזֹאת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּשׁוּט טַעַם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא".
עַכְשָׁו כְּבָר הָיָה פָּרוּשׂ עַל פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה חִיּוּךְ רָחָב. "וָואוּ, תּוֹדָה", הִיא אָמְרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הָיָה בָּרוּר שֶׁאִישׁ מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר אֵלֶיהָ כָּךְ, בַּחֲבִיבוּת כָּזֹאת. הִיא לֹא הִצְלִיחָה לָזוּז עַכְשָׁו מִמְּקוֹמָהּ וְכָל שֶׁהִצְלִיחָה לוֹמַר הָיָה: "יָפֶה מְאֹד מִצִּדְּךָ לוֹמַר לִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנָשִׁים לֹא אוֹמְרִים שׁוּם דָּבָר כְּשֶׁהָאֹכֶל טוֹב. רַק כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מָה לְהִתְלוֹנֵן, אָז אֲנִי שׁוֹמַעַת מֵהֶם".
"אָה", קָרָא רַבִּי שְׁלֹמֹה, "אֲבָל הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְלוֹנֵן אֵי פַּעַם עַל הָאֹכֶל שֶׁלָּךְ. הֲרֵי הָאֹכֶל כָּאן נֶהְדָּר. גֶּעוָאלְד", הוּא קָרָא כְּמִנְהָגוֹ כְּשֶׁרָצָה לְהַבִּיעַ הִתְפַּעֲלוּת אוֹ הִתְרַגְּשׁוּת, "מָה אַתְּ שָׂמָה בָּעוּגָה הַזֹּאת שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְכָזֹאת? תַּרְשִׁי לִי לִקְבֹּעַ שֶׁהָאֹכֶל בְּבֵית הַקָּפֶה שֶׁלָּךְ הוּא הָאֹכֶל הַטָּעִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם!"
הָאִשָּׁה עָנְתָה לְרַבִּי שְׁלֹמֹה בְּפָנִים קוֹרְנִים. הִיא הִסְבִּירָה לוֹ בַּאֲרִיכוּת מָהֵן שִׁיטוֹת הָאֲפִיָּה וְהַבִּשּׁוּל שֶׁלָּהּ. כְּשֶׁסִּיְּמָה אֶת הַהֶסְבֵּר שֶׁלָּהּ הוֹסִיף רַבִּי שְׁלֹמֹה מִשֶּׁלּוֹ. פִּתְאֹם הָפַךְ הָרַב לְמֻמְחֶה בְּבִשּׁוּל וּבַאֲפִיָּה. הוּא נָשָׂא נְאוּם אָרֹךְ בְּעִנְיַן מַעֲלוֹתֶיהָ כִּמְבַשֶּׁלֶת. הוּא לֹא הִפְסִיק לְהִתְפַּעֵל מֵהַיֶּדַע הֶעָצוּם שֶׁלָּהּ בְּעִנְיְנֵי בִּשּׁוּל. כֵּיצַד הִיא יוֹדַעַת אֶת הַכַּמֻּיּוֹת הַמְדֻיָּקוֹת, הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה הַנְּכוֹנָה, הַבְּחִישָׁה הַנְּכוֹנָה וְעוֹד וָעוֹד.
אִם מִישֶׁהוּ מֵהַמַּאֲזִינִים לַנְּאוּם הַנִּלְהָב הַזֶּה שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה, בְּנוֹשְׂאִים שֶׁל בִּשּׁוּל וַאֲפִיָּה, הָיָה מֵסִיט לְרֶגַע אֶת עֵינָיו מִפָּנָיו שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה הַנּוֹאֵם אֶל פָּנֶיהָ שֶׁל בַּעֲלַת בֵּית הַקָּפֶה הַמַּאֲזִינָה, אֵין סָפֵק שֶׁהָיָה חוֹזֶה בְּפֶלֶא, בְּנֵס מַמָּשׁ. הָאִשָּׁה הַכְּעוּרָה וְהַנִּרְגֶּנֶת פָּשׁוּט נֶעֶלְמָה כְּלֹא הָיְתָה. בִּמְקוֹמָהּ עָמְדָה בְּבֵית הַקָּפֶה אִשָּׁה בַּעֲלַת פָּנִים נְעִימִים וְקוֹרְנִים.
כִּשְׁרוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה לְהַכָּרַת הַטּוֹב וְלִנְתִינַת מַחְמָאוֹת הָיָה קָסוּם כָּל כָּךְ עַד כְּדֵי יְכֹלֶת לְחוֹלֵל נִסִּים. וְאֵין סָפֵק שֶׁכִּשָּׁרוֹן כְּמוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה, שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּאוֹתוֹ בִּקּוּר בְּבֵית הַקָּפֶה, לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְעוּגָה אַחַת קְטַנָּה, הָיָה פָּשׁוּט יָחִיד בְּמִינוֹ.
הַהַגְרָלָה
בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל דָּוִד הַקָּטָן נֶעֶרְכָה הַגְרָלָה. לֹא הֻגְרְלוּ בָּהּ זוּג אוֹפַנַּיִם, גַּם טִיסָה סְבִיב הָעוֹלָם לֹא הָיְתָה הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן, לֹא הֻגְרַל בָּהּ סְכוּם כֶּסֶף נָאֶה וְגַם לֹא כַּרְטִיס כְּנִיסָה לַלּוּנָה פָּארְק. זֹאת הָיְתָה הַגְרָלָה שֶׁל תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, וְהַפְּרָס הָרִאשׁוֹן הָיָה סִדּוּר.
וּבְכָל זֹאת, לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל מְאוֹת הַתַּלְמִידִים בְּבֵית הַסֵּפֶר פָּעֲמוּ בְּחָזְקָה בַּדַּקּוֹת שֶׁלִּפְנֵי הוֹצָאַת הַכַּרְטִיס הַזּוֹכֶה. כֻּלָּם הִתְפַּלְּלוּ בְּלִבָּם לִזְכּוֹת בַּפְּרָס. הֵם רָצוּ בּוֹ בְּכָל מְאֹדָם. לְדָוִד הָיָה נִדְמֶה שֶׁיּוֹתֵר מִכֻּלָּם – הוּא עַצְמוֹ רוֹצֶה בַּפְּרָס. דָּוִד הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאֶת לִבּוֹ הַפּוֹעֵם וְדוֹפֵק בְּחָזְקָה בִּתְפִלָּה לִזְכּוֹת בַּפְּרָס הָרִאשׁוֹן בַּהַגְרָלָה, אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לִשְׁמֹעַ בְּאוּלַם בֵּית הַסֵּפֶר.
זֶה הָיָה בֵּית סֵפֶר אֲשֶׁר שָׂם לוֹ לְמַטָּרָה לְקָרֵב תַּלְמִידִים יְהוּדִים אֶל יַהֲדוּתָם. לָמְדוּ שָׁם יְלָדִים רַבִּים אֲשֶׁר בְּבָתֵּיהֶם הַיְהוּדִיִּים לֹא נִתַּן חִנּוּךְ יְהוּדִי, לֹא קִיְּמוּ מִצְווֹת וְלֹא הֶחֱזִיקוּ תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה. כְּדֵי לְהַלְהִיב אֶת הַתַּלְמִידִים, כְּדֵי לִגְרֹם לָהֶם לְהִתְאַהֵב בְּדָתָם הַיְהוּדִית, נָהֲגוּ לְהַזְמִין בְּבֵית הַסֵּפֶר הַזֶּה אֶת רַבִּי שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיר בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים וִיסַפֵּר לָהֶם מִסִּפּוּרָיו הַיָּפִים. בְּהוֹפָעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בְּבֵית הַסֵּפֶר עָרְכוּ בְּסוֹף הָאֵרוּעַ אֶת הַגְרָלַת תַּשְׁמִישֵׁי הַקְּדֻשָּׁה. כָּל שְׁמוֹת הַתַּלְמִידִים נִכְתְּבוּ עַל פְּתָקִים קְטַנִּים, וְכֻלָּם הֻטְּלוּ אֶל תּוֹךְ חָבִית גְּדוֹלָה. רַבִּי שְׁלֹמֹה קַרְלִיבָּךְ הֻזְמַן לְהוֹצִיא מֵהֶחָבִית אֶת הַפֶּתֶק שֶׁיִּזְכֶּה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן.
רַבִּי שְׁלֹמֹה צָעַד לְכִוּוּן הֶחָבִית וְכֻלָּם הָיוּ בְּמֶתַח. כַּמּוּבָן, כָּל יֶלֶד שֶׁרַבִּי שְׁלֹמֹה עָבַר עַל יָדוֹ קִבֵּל מִמֶּנּוּ חִבּוּק, לִטּוּף וּמִלִּים שֶׁל בְּרָכָה. לְפֶתַע פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ דָּוִד כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה נִכְנַס בּוֹ. הוּא פָּשׁוּט מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. בְּבֵיתוֹ שֶׁל דָּוִד מֵעוֹלָם לֹא הָיָה סִדּוּר תְּפִלָּה וְדָוִד חָשׁ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ יוֹתֵר מִלְּקַבֵּל אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה. הוּא צָעַד קָדִימָה וּפָשׁוּט חָסַם אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶל הֶחָבִית. הוּא תָּפַס בְּמִכְנָסָיו שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה, הֵרִים אֶת עֵינָיו אֶל פָּנָיו הַמֻּפְתָּעִים, הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר: "בְּבַקָּשָׁה תּוֹצִיא אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי מֵהֶחָבִית, אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה אֶת הַפְּרָס הַזֶּה, זֶה כָּל כָּךְ חָשׁוּב לִי, אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ, בְּבַקָּשָׁה".
רַבִּי שְׁלֹמֹה עָמַד וּבָחַן אֶת דָּוִד הַקָּטָן דַּקָּה אֲרֻכָּה. וְאָז, עַל פָּנָיו הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ וְעֵינָיו הַטּוֹבוֹת הִקְרִינוּ אוֹר. הוּא אָמַר לְדָוִד: "אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת רָגוּעַ. הַפְּרָס שֶׁלְּךָ".
הוּא נִגַּשׁ אֶל הֶחָבִית, הִכְנִיס אֶת יָדוֹ אֵלֶיהָ, עָצַם אֶת עֵינָיו, וּמִתּוֹךְ מֵאוֹת הַפְּתָקִים שֶׁהָיוּ שָׁם, שָׁלַף בִּזְרִיזוּת אֶת הַפֶּתֶק שֶׁל דָּוִד.
מתוך הספר "כל אחד הוא יהלום: סיפורים מתוקים על רבי שלמה קרליבך" באדיבות הוצאת רשימו