כתבה: אבישג שרף
מה ההבדל בין ירק מרוסס לירק אורגני? מה זה "חקלאות קהילתית"? לכל השאלות האלה ועוד רבות אחרות מצאתי תשובה בביקור במשק פרנק, משק אורגני בשדה יעקב
בשעות הבוקר הגעתי לשדה יעקב, למשק הביתי של אלקנה פרנק. אלקנה הוא חקלאי שהקים משק ביתי סמוך לביתו שבשדה יעקב, ושם הוא מגדל ילדים וירקות. המשק הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, והילדים עוזרים לפועלים ולאלקנה בעבודות המשק –קטיף, שטיפה, ייבוש, אריזה ועוד. השדה שבו מגדל אלקנה את הירקות נמצא בחצר ביתו ומשתרע עד לקצות החצר הענקית.
קצת אחרי שהגעתי אלקנה הזמין אותי לנסוע איתו על הטרקטור אל השדה. מובן שנעניתי בחיוב. לאחר נסיעה קצרה ונעימה (וגם קצת רועשת) בטרקטור, הגענו לפנים השדות, ואלקנה הסביר לי על החקלאות האורגנית והחקלאות הקונבנציונלית.
החיפושיות הלוחמות
החקלאות הקונבנציונלית היא שיטת החקלאות "הרגילה", כלומר זו שמגנה על הגידולים ממזיקים באמצעות ריסוס. הריסוס הוא חומר נגד בעלי חיים, לכן הפירות והירקות שגדלים בחקלאות קונבנציונלית לא רק נותנים לגוף פחות ממה שהוא אמור לקבל מהפירות אלא גם נגועים בחומרי הדברה ואף מזיקים לו (גם אנחנו בעלי חיים, לא?). בחקלאות הקונבנציונלית הפירות שנמכרים נקטפו לפחות עשרה ימים קודם לכן, כדי שתרד קצת השפעת החומר, גם על מזיקים וגם על בני האדם.
בחקלאות האורגנית לא מרססים. "זוהי המלחמה הטבעית שלנו עם המזיקים," מספר אלקנה, ומצביע על גדוד חיפושיות שנצמדות לפרח שגדל בצד השדה. "אבל זה גם מה שטוב בשדה אורגני, שהחיות שאינן מזיקות יכולות להתקיים כאן."
בשדה של אלקנה יש מגוון רחב של גידולים: רוקט, תירס, שום, בצל ועוד. ומה עם המזיקים? הם לא מחסלים את כל היבול? אלקנה מסביר שבשדה שבו מגדלים גידול אחד, למשל כרוב, זה באמת קצת מסוכן. כי אם מגיע מזיק אחד שמזיק לכרוב, הוא מתרבה במהירות, ואחת, שתיים ו… כל השדה יכול להיעלם. הוא נותן דוגמה ומצביע על פרפר לבן. "זה לבנון הכרוב. הוא מזיק לכרוב, כי הוא מטיל תולעים על העלים, אבל מזיק אחר שהגיע לשדה יודע לאכול אותו. זו ההתמודדות התמידית עם הטבע."
להחזיר לאדמה את מה שלקחנו
אלקנה ערך לי חידון זיהוי ירקות. התברר שאיני יודעת כיצד נראה גזר צעיר טרם נקטף. אלקנה קטף גזר והציע לי. בהתחלה קצת חששתי. כבר בגן ידעתי מהו בוסר, וידעתי שהוא לא טעים ולא בריא, אבל אלקנה הרגיע אותי. נגסתי בגזר ולהפתעתי טעמו היה זהה לטעם הגזרים שיש לנו בבית ושאר הגזרים שנמכרים בחנויות. הגזר היה טרי ישר מהשדה, אפילו ללא שטיפה ראשונית קלילה.
שאלתי את אלקנה איפה להניח את השאריות של הגזר, והוא אמר שמותר להניח את הגזר בחזרה באדמה. שאלתי אותו מה בנוגע לקדושת שביעית, אם זה מותר או אסור. אלקנה הסביר לי שכשאנחנו מחזירים לאדמה את מה שלקחנו, זה לא נקרא לזרוק. אנחנו בעצם מחזירים את הירק למקומו הטבעי, ועם הזמן הוא יתכלה ויהפוך לחלק מהאדמה.
בשדה של משפחת פרנק יש חלקה מסוימת שבה לא עובדים השנה. "זה חלק מן השמירה על שנת שמיטה," מסביר אלקנה ומוסיף, "אנחנו עובדים לפי היתר מכירה של הרב מרדכי זמיר, רב המועצה שלנו."
סל ירקות עד הבית
בכל יום ראשון מסייר אלקנה בשדה ועורך רשימה של ירקות שהבשילו. הירקות שהבשילו נכנסים ל"סל הירקות" השבועי שמנויים מקבלים ומזמינים ממנו. הסל מלא ירקות מסוגים שונים ואפשר לבקש בקשות מיוחדות לשינוי הסל. ירקות הסל נקטפים בבוקר שבו הם נארזים, והם מגיעים טריים וטעימים עד בית הלקוח. הירקות שבסל מתחלפים בהתאם לעונה וכך נצמדים לרעיון האורגני – ללא שימור בהקפאה. רק ירקות טריים ועונתיים נכנסים לסל.
משק פרנק עורך משלוחים ליישובי עמק יזרעאל והסביבה.
חקלאות בשיתוף קהילה
הרעיון של חקלאות קהילתית התחיל בשנות השישים ביפן, כשמחירי הירקות שם היו יקרים. כמה נשים החליטו לפנות לחקלאי מקומי שיגדל בשבילן את הירקות, בלי פערי תיווך מוגזמים.
פערי התיווך הולכים ככה: נניח שמחיר עגבניה הוא שני שקלים. החקלאי מוכר את העגבניה למשווק בשני שקלים, המשווק מוכר לסופרמרקט את העגבניה בשלושה שקלים, ואילו הסופרמרקט מוכר ללקוח את העגבניה בחמישה שקלים.
אם הלקוח יקנה את העגבניה ישירות מהמגדל, מי ירוויח? הלקוח והמגדל. הלקוח מרוויח מהעלות הזולה יותר, וגם מהאמון שנוצר בינו לבין המגדל. הלקוח יודע מאין מגיעה העגבניה ואיזה טיפול היא מקבלת. המגדל מרוויח מכך שהוא מכיר את הלקוח ויכול לעמוד על טיבו, והוא מרוויח גם מהלקוחות הקבועים – הוא אינו צריך לחשוש מאי קנייה, הרי יש לו לקוחות קבועים!
עבודה מתישה אך מספקת
הירקות מקבלים מקלחת יסודית: קודם הם נכנסים בארגז מחורר לאמבטיה, ואז מניחים אותם על רשתות שתלויות ממסגרות מתכת, ומנקים אותם באופן יסודי בעזרת צינור. לאחר מכן הירקות מועברים לייבוש על משטחי עץ, ומשם לאריזה.
אנחנו ארזנו סלרי עלים וסלרי שורש. את שורש הסלרי ארזנו בשקיות צרות מיוחדות והכנסנו לארגזים. את עלי הסלרי ארזנו בשקיות רחבות יותר, וגם אותן הכנסנו לארגזים. הסלרי הגיע בכמויות בלתי נגמרות!
ארזנו מעל לשלוש מאות יחידות של סלרי, כשהארגזים ממשיכים להגיע משטיפה וייבוש. ופתאום… ראו זה פלא! נגמרו הארגזים, נגמרו הסלרי, פתאום לא צריך לארוז עוד ועוד ועוד… העבודה הייתה מתישה אך מספקת. כבר מצפה לפעם הבאה!