כתב נולד: עינת אלקובי
3 עובדות על עינת:
- בת 13, תושבת יד בנימין
- חובבת שחייה אמנותית
- לא סובלת בננות, אבל חולה על בננה מיובשת!
למרות שלפי ההיגיון האדם אמור לשלוט בטכנולוגיה שהוא פיתח, הטכנולוגיה תופסת חלק נכבד מחייה של האנושות ולא פעם שולטת במי שיצר אותה
קשה לדמיין את החיים שלנו כיום ללא תמיכה טכנולוגית. תארו לעצמכם את היום-יום בלעדיה: ההמתנה בסופר הייתה ארוכה מאוד, אנשים היו עובדים במשך שעות במקומות סגורים ללא מזגנים, כל התקשורת הייתה עוברת ממקום למקום באיטיות רבה וכולי. ברור שקשה מאוד, עד בלתי אפשרי להתנהל בלעדיה, ולכן נקודת המוצא היא שהיא הכרחית. יחד עם זאת, אני חושבת שצריך לשים קצת פרופורציות. בכתבה אני אתייחס בעיקר לקשר שיש לנו עם הטלפונים הסלולריים שלנו, אבל הדברים נכונים גם למחשב, לטלוויזיה ובעצם לכל כלי טכנולוגי אחר שמשרת אותנו.
מי שהולך בראש מורם – אין לו אייפון
מי לא מכיר את הבדיחה שהפכה למציאות? לכו ברחוב והסתכלו סביבכם: כולם בראשים מורכנים, גולשים או מתכתבים בפלאפון, עם אוזניות או בלעדיהן. לא מזמן הייתי בבית קפה עם משפחתי ומאחורינו ישבו כמה נשים מבוגרות שחגגו יום הולדת לאחת מהן (את העובדה הזאת חשפו הזיקוקים ושירה עליזה של "יום הולדת שמח".) הן דיברו קצת, הזמינו משהו לאכול ו… צללו לפלאפון, כמובן. זה עצוב, אנשים יושבים אחד מול השני ובמקום לדבר ביחד מתכתבים עם מישהו אחר. מה היה קורה אם הן היו מכבות את הפלאפון לכמה שעות של בילוי? במקרה הכי גרוע, היו מחכות להן כמה שיחות והודעות שלא נענו. תמיד אפשר לחזור מאוחר יותר למי שחיפש אותך, אבל אי אפשר לחזור על רגעי מפגש מיוחדים עם חברים ומשפחה.
יש גם נזקים
נכון שהטכנולוגיה עוזרת לנו המון, אבל היא גם פוגעת. פוגעת? בנו? מסתבר שכן, וזה קורה בכמה דרכים.
אנחנו, האנשים של היום שגדלו בדור הפלאפונים והמחשבים, הרבה יותר מפונקים מפעם – כי התרגלנו שבכל לחיצת כפתור או מגע שלנו קורה מה שאנחנו רוצים (וזאת אחת הסיבות למה לא לתת לילדים קטנים את האייפון שלכם!)
הדור שלנו גם הרבה יותר עצלן. הרי זה בזבוז זמן לקפוץ לבקר חבר כשיש וואטסאפ. זה בזבוז כסף להדפיס תמונות מהמצלמה אם הכל כבר נמצא במחשב. זה בזבוז כוח ללכת ברגל לבית הספר כשיש מכונית, נכון? פעם אנשים היו הולכים ימים שלמים כדי לעבור מעיר לעיר, אבל בשבילנו גם הליכה של עשר דקות היא לפעמים משהו שבגללו כבר נעדיף להישאר בבית.
מחקרים מראים שווליום גבוה שבוקע מאוזניות ומפלאפונים פוגע בשמיעה. ממש ככה. אבל זה לא שווה לשמוע מוזיקה בלי ווליום רצחני, לא? אז בפעם הבאה שבא לכם לשמוע מוזיקה, תתחשבו בעור התוף המסכן שלכם.
והכי חשוב – הטכנולוגיה ממכרת. כשמתחילים קשה להפסיק. תנסו להחליף לאחד האנשים שסביבכם את האייפון בפלאפון מקשים ישן ותראו שהוא כמעט משתגע מזה. לא רק שהשינוי קשה, אלא שייקח לו הרבה זמן להתרגל כי אחרי שמתרגלים שבכל נגיעה שלי עם האצבע קורה משהו, קשה ללחוץ שלוש פעמים על אותו מקש רק בשביל אות אחת (בזבוז זמן, כבר אמרנו?).
בוא'נה, אתה מכור
אפשר לראות בקלות מי מכור. פשוט צריך להסתכל מסביב ולראות למי עוד מעט תתפתח גיבנת מרוב שהוא תקוע בפלאפון או למי תהיה עוד מעט דלקת מפרקים באצבעות מהקלדת יתר. אפשר גם לבדוק תגובות של אנשים כשהסוללה שלהם מגיעה למצב מסוכן. יש כאלה שכנראה חיים לפי מצב הסוללה שלהם. מבחינתם, אם הפלאפון נכבה, הם נכבים ביחד אתו. כשהסוללה שלהם על 10% הם יעשו הכל מכל כל כדי למצוא שקע או לקבל מטען. אם זה נראה לכם מקרה קיצוני, אז המציאות העצובה היא שזה כבר נחשב כמעט נורמלי… הטלפון הנייד הופך אותנו ליותר תלותיים ופחות תקשורתיים. כשיש למישהו ווייז, למה שהוא ישאל מישהו איך להגיע למקום כלשהו? הרי הטלפון יפתור את בעיית הניווט.
אז מה אפשר לעשות?
כדי שלא נהפוך לנשלטים על ידי הטכנולוגיה, אני מציעה קודם כל להיכנס לפרופורציה ולזכור כמה דברים:
- שיחת טלפון אינה חשובה יותר משיחה עם בן-אדם שמולך, ובטח לא הודעת וואטסאפ או m.s שאפשר לענות עליה גם כמה דקות מאוחר יותר. מותר גם לא לענות לפלאפון, זה לא סוף העולם!
- אני מציעה גם להגביל את הזמן של הגלישה והמשחק בפלאפון. זמן ממושך מול מסכים מהבהבים שורף תאים במוח, פשוט כך…
- ועוד עצה אחת, לאמיצים בלבד: כשאתם יוצאים לבלות, תכבו את הפלאפון (ותשכנעו עוד כמה חברים לעשות כך, אחרת תמצאו את עצמכם יושבים כמו דבילים וצופים באחרים 'תקועים' במסכים שלהם…) אולי זה נשמע מוזר וחסר תועלת, אבל זה כיף. מי שינסה את זה יגלה מחדש מה זה לבלות באמת!!!
עוד לא קרה מקרה של מוות משהייה ללא פלאפון או ללא מחשב, אבל מקרה של מוות מהתמכרות לפלאפון או למחשב כבר קרה. (כן, כן, אני לא עובדת עליכם, אבל לא לדאוג, רוב המקרים קרו בסין וביפן. בישראל אנחנו עדיין לא עד כדי כך מכורים…)
אז בפעם הבאה שנגמרת לכם הסוללה, חכו רגע עם המרוץ למטען. קחו את זה בתור הזדמנות לערוך עם עצמכם ניסוי של שעה-שעתיים בלי מכשיר טלפון. יש מצב שעוד תחליטו מדי פעם לעשות את זה שוב…