מאת Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_Avraham_Stern_(Yair).jpg: http://www.flickr.com/people/69061470@N05derivative work: Amirki – קובץ זה הוא יצירה נגזרת של Flickr – Government Press Office (GPO) – Avraham Stern (Yair).jpg:, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=22831625
הוא היה לוחם נועז, משורר עדין נפש ומנהיג ללא חת: אברהם שטרן (יאיר), מראשי מחתרת הלח"י האמין שיש לעשות הכל כדי לגרש את הבריטים מהארץ, גם במחיר פילוג מחבריו.
כתב נולד נעמה פרל
בבית קטן וצנוע בפרברי העיר סובאלק שבפולין נולד ילד לזוג ההורים המאושרים מרדכי והדסה-לאה שטרן. הילד זכה לשם אברהם אך איש מבני העיר, לא מבני-המשפחה ואף לא אברהם עצמו, שיערו כי יום יבוא ואברהם הקטנטן יהפוך ללוחם ולמשורר, יום יבוא ודמותו תהפוך להיות סמל, יום יבוא ומידי שנה, המוני אנשים יעלו לקברו, ייזכרו במעשיו ואמירותיו שנחקקו עמוקות בקרב ממשיכיו.
"גאון או שודד"
אביו של אברהם היה רופא השיניים ואימו היתה מיילדת. ההורים העניקו לבנם חינוך ערכי וציוני. אברהם גדל והתפתח, התגלה מיד כילד נבון והצליח בלימודים בכל גיל. לא היה ספק לבני המשפחה היהודית-פולנית שאברהם שלהם יגדל ויעשה רופא מצליח ומפורסם. העתיד היה וורוד. אולם, כשהיה כבן שבע, פרצה מלחמת העולם-הראשונה ואביו נעצר על-ידי הגרמנים. אברהם הקטן נאלץ להימלט עם בני משפחתו לבית דודתו ברוסיה.
ברוסיה התקבל הגימנסיה ובה למד במקביל לשיעורים פרטיים בעברית. אברהם היה ידוע כשובב ועם זאת חכם ומצליח. מנהל הגימנסיה אמר עליו: "שטרן זה, כשיגדל, יהיה או גאון או שודד על אם הדרך". בהיותו בן שמונה-עשרה עלה לארץ ישראל והגשים את חלומו ללמוד בגימנסיה העברית, שם קיבל תעודת בגרות. לאחר מכן המשיך לאוניברסיטה העברית בירושלים שם הכיר את אשתו- רוני בורנשטיין.
מהאצ"ל אל הלח"י
הימים היו ימי שלטון הבריטים בארץ ישראל. אברהם הצעיר גילה את פעולות המחתרת היהודית והתגייס להגנה. כשהיה בן עשרים וארבע פרש מההגנה עם אברהם תהומי לארגון החדש שהוקם- הגנה ב'- או בשמו המוכר יותר – אצ"ל. כשנתיים לאחר גיוסו, כשהיה בן עשרים ושש נסע להשלים את לימודיו בפירנצה שבאיטליה. באחד הימים, כשנה לאחר העבירה ללימודיו בפירנצה הגיע אליו אברהם תהומי, מפקד האצ"ל, וביקש אותו לתפקיד חשוב במיוחד במרכז המחתרת- רכישת נשק בפולין והעברתו לארץ-ישראל. אברהם התגייס למשימה בכל נפשו ופעל למען האצ"ל.
כשהיה אברהם בן שלושים ושתיים פרצה מלחמת העולם השנייה וחברי מחתרת האצ"ל נעצרו כולם בידי הבריטים. דוד רזיאל, חברו הטוב של אברהם החליט לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר פעילויות מחתרת כנגד הבריטים. אברהם כעס וראה זאת כבגידה של חברו הטוב. “דבר אחד ברור: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא. דרך 'פסולה', שסופה ניצחון, כשרה למהדרין שבמהדרין”, כך הוא אמר. ההתפלגות לא איחרה לבוא- ובהיותו בן שלושים ושלוש פרש מהאצ"ל והקים את מחתרת הלח"י- לוחמי חירות ישראל.
ממסתור למסתור
אברהם עמד בראש המחתרת שחרטה על דגלה כי לוחמים לחירות המדינה ופועלים כנגד הבריטים. אברהם קיבל במחתרת את כינויו "יאיר", על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים. הבריטים ראו במחתרת הלח"י איום ממשי, שכן חברי הלח"י לא היססו להשתמש בנשק כנגד הבריטים בכל עת. יאיר שטרן הצטייר בעיניהם כאדם המסוכן ביותר במחתרת וכשהיה בן שלושים וחמש החלו לצאת מודעות על ראשו שהסכימו לשלם 1,000 לירות על לכידתו. יאיר נאלץ לנדוד ברחבי תל-אביב כשהוא נושא עימו רק מיטה מתקפלת ומזוודה ובה ספר תנ"ך, אך גם זה לא גרם לייאושו והוא המשיך את פעילותו המחתרתית בלילה.
בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר בביתם של טובה ומשה סבוראי בתל-אביב. בכל פעם שנשמעה דפיקה בדלת היה ממהר לארון הגדול ומתחבא בו עד שהאדם שנכנס- יצא. יום אחד, בשעה תשע בבוקר, נשמעה דפיקה על הדלת. יאיר רץ למחבואו הקבוע והמתין. אל הדירה נכנס קצין הבולשת הבריטית והחל לחפש פרטים על בעל הבית, משה. כשטובה, אשתו של משה, אמרה שעוד תזכה לראות את הבריטים יוצאים מהארץ החלו לחפש הקצינים בביתה. אחד הקצינים מצא על השולחן את מכתביו של יאיר שכתב רגע לפני שנכנסו וקצין אחר מצא את המקטרת של יאיר שעדיין הייתה דולקת. אחד הקצינים הושיט את ידו לתוך הארון בו שהה יאיר, נתקל בו והוציא אותו מהארון. עד מהרה התמלא הבית שוטרים בריטים וטובה הוצאה החוצה. לפתע, נשמעו שלוש יריות. כל הבניין הבין מה קרה, גם טובה שישבה בניידת למטה הבינה היטב את משמעות הירי- יאיר נרצח. יאיר נקבר בבית העלמין בנחלת יצחק בהלוויה צנועה של בני-משפחתו. לאחר מותו נולד בנו הבכור שנקרא על שמו- יאיר שטרן, שהפך להיות בבגרותו עיתונאי בכיר.
החלום: מדינה עברית ובית מקדש
יאיר היה לוחם ללא חת, ועם זאת, היה גם משורר גדול. הוא חיבר את 'חיילים אלמונים' המנון האצ"ל שלימים הפך להמנון הלח"י. יאיר האמין בשורה אותה כתב בשיר- 'משורה משחרר רק המוות' וכתב לרוני אשתו במכתבו האחרון: "לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך."
אחת משאיפותיו היחודיות, אותה גם ציין כאחת מעקרונות הלח"י, היתה לכונן בית מקדש שלישי בארץ ישראל, כסימן שיא של תחיית העם היהודי בארצו. "עניין המקדש אינו דתי דווקא" הוא כתב "וגם לאדם שאינו אדוק יכולים להיות סנטימנטים לבית, אשר שימש סמל מאז ומעולם לעצמאות עברית". בכ"ה בשבט מידי שנה, מתקיימת האזכרה הממלכתית לחללי הלח"י, בה רבים עולים לקברו של יאיר, שרים את ההמנון של ונזכרים בדמות שהפכה לסמל.