קטע מהספרים – אריאל שרפר
"בלשים וחלומות"
שלום לאלה שחולמים להיות משהו שהם לא. נכון שתמיד מלמדים אותנו בבית-הספר שרק אם נעבוד קשה נצליח להשיג את מה שאנחנו רוצים? אז זה נכון, אבל כדאי לדעת שיש דרך קצת יותר מהירה להיות משהו שאתם עדיין לא. אתם בטח כבר מנחשים מהי הדרך הזאת: להשתמש בדמיון ולחלום חלומות. גם יותם הוא ילד שחולם חלומות. אז נכון שהוא רק בן-עשר, ואבא שלו הוא בלש משטרה אמיתי, אבל זה לא מונע ממנו להתחיל להיות בלש גם אם בעיני המבוגרים הוא רק ילד. לאחרונה יצא לאור במהדורה מחודשת הספר 'יותם – בלש פרטי'. אנחנו מביאים לכם קטע מהספר ובטוחים שתהנו לקרוא גם את כולו!
הַחֲלוֹם לִהְיוֹת בַּלָּשׁ נוֹלַד וְהִתְפַּתֵּחַ יַחַד אִתִּי. לֹא בַּלָּשׁ שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה, כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלִּי, הַלּוֹבֵשׁ מַדִּים כְּחֻלִים עִם דְּרָגוֹת עַל הַכְּתֵפָיִם, אֶלָּא בַּלָּשׁ פְּרָטִי אֲמִתִּי. מִין בַּלָּשׁ כָּזֶה, שֶׁחוֹבֵשׁ מִגְבַּעַת שְׁחוֹרָה, מְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת, וְהוֹלֵךְ לְכָל מָקוֹם עִם מַקֵּל-טִיּוּלִים מְגֻלָּף מֵעֵץ. מִין בַּלָּשׁ עִם שֵׁם אַנְגְּלִי, כְּמו שֶׁרְלוֹק הוֹלְמְס, לְמָשָׁל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹזֵר בְּשֵׁם דּוֹקְטוֹר ווֹטְסוֹן. בַּלָּשׁ שָׁאַף פַּעַם לֹא נִכְשַׁל. בַּלָּשׁ שֶׁתָּמִיד מַצְלִיחַ לְהַקְדִּים אֶת קְצִינֵי הַמִּשְׁטָרָה, וְלִפְעָמִים מַצִּיל אֶת הַמְּפַקֵחַ הָרָאשִׁי מִכִּשָּׁלוֹן. בַּלָּשׁ שֶׁכֻּלָּם מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ וְסוֹמְכִים עָלָיו, וְהַפּוֹשְׁעִים פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו. בַּלָּשׁ כָּזֶה הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת.
הָיִיתִי בֶּן עֶשֶׂר כְּשֶׁהִתְגַּבְּשָׁה אֶצְלִי הַהַחְלָטָה. אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁיֶּלֶד בֶּן עֶשֶׂר אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בַּלָּשׁ פְּרָטִי, וְלָכֵן הֶחְלַטְתִּי בֵּינְתַיִם לִרְכּשׁ הַשְׂכָּלָה בַּלָּשִׁית. אָסַפְתִּי בַּסִּפְרִיָּה וְאֵצֶל חֲבֵרִים אֶת כָּל סִפְרֵי שֶׁרְלוֹק הוֹלְמְס, קָנִיתִי מַחְבֶּרֶת-אַרְבָּעִים-דַּף-שׁוּרָה-אַחַת בַּקְּיוֹסְק שֶׁל רַחֲמִים, וְהִקְדַּשְׁתִּי יָמִים וְלֵילוֹת לְשִׁנּוּן כָּל דַּרְכֵי הַפְּעֻלָּה שֶׁל הַבַּלָּשׁ הַמְפֻרְסָם.
לַיְלָה אֶחָד חָלַמְתִּי חֲלוֹם מוּזָר: בַּחֲלוֹמִי גַּרְתִּי בַּבַּיִת שֶׁלִּי בִּירוּשָׁלַיִם. זֶה הָיָה אָמְנָם אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּר בַּמְּצִיאוֹת, אֲבָל עַל הַשֶּׁלֶט שֶׁעַל הַדֶּלֶת הַשָּׁכֵן שֶׁמִּמּוּל, לֹא הָיָה רָשׁוּם "מֵאִיר וַיְנְפֶלְד", אֶלָּא הָיָה כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת מְעֻגָּלוֹת: "שֶׁרְלוֹק הוֹלְמְס, בַּלָּשׁ פְּרָטִי". שֶׁרְלוֹק הוֹלְמְס זֶה, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה מְאוֹד לֶאֱלִיהוּ הַנָּבִיא, כְּפִי שֶׁהוּא מְצֻיָּר בַּהַגָּדוֹת שֶׁל פֶּסַח, הִזְמִין אוֹתִי לְבֵיתוֹ עֶרֶב אֶחָד, וּבְקוֹל עָמֹק אָמַר:
"הִגִּיעַ הַזְּמַן!" "הִגִּיעַ הַזְּמַן!"
"לְמָה הִגִּיעַ הַזְּמַן?" רָעַדְתִּי מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.
אֲבָל שֶׁרְלוֹק הוֹלְמְס – אֱלִיהוּ הַנָּבִיא – לֹא עָנָה לִי. הוּא רַק הִנִּיחַ אֶת כַּף יָדוֹ עַל רֹאשִׁי, וּבֵרַךְ אוֹתִי, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו שֶׁל יוֹסֵף.
הִתְעוֹרַרְתִּי מִן הַשֵּׁנָה שָׁטוּף זֵעָה קָרָה. הַחֲלוֹם נִרְאָה לִי לֹא גָּמוּר. רָצִיתִי מְאוֹד לַחֲזֹר וּלְהֵרָדֵם, כְּדֵי לִגְמֹר אוֹתוֹ וּלְהָבִין אֶת פֵּרוּשׁוֹ, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי. שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא מַה דַּעְתָּהּ עַל חֲלוֹמוֹת בְּאֹפֶן כְּלָלִי, וְהִיא עָנְתָה שֶׁאָדָם חוֹלֵם בְּלַיְלָה עַל דְּבָרִים שֶׁמַּטְרִידִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם.
אוּלַי רֹב הָאֲנָשִׁים בֶּאֱמֶת חוֹלְמִים בְּלַיְלָה עַל מַה שֶׁהֵם מְהַרְהֵרִים בַּיּוֹם, אֲבָל יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֱלֹהִים מַרְאֶה לָהֶם בְּעֶזְרַת הַחֲלוֹמוֹת מַה יִּקְרֶה בֶּעָתִיד. כָּךְ קָרָה לְפַרְעֹה, כָּךְ קָרָה לְאַבְרָהָם, וְיִתָּכֵן מְאוֹד שֶׁכָּךְ קָרָה גַּם לִי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בִּקְּשׁוּ לִרְמֹז לִי מִלְּמַעְלָה, שֶׁלַּמְרוֹת גִּילִי הַצָּעִיר, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַתְחִיל לִפְעֹל?
הָיוּ לִי כַּוָּנוֹת רְצִינִיוֹת בְּהֶחְלֵט. לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בְּהַרְפַּתְקָאוֹת כְּמוֹ מִלְחָמוֹת בֵּין כְּנוּפִיוֹת, שִׁגּוּעַ מוֹרִים, אוֹ הִתְעַלְּלוּת בִּשְׁכֵנִים. כִּבְנוֹ שֶׁל בַּלָּשׁ וָתִיק בְּמִשְׁטֶרֶת יִשְׂרָאֵל, יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִפְעֹל מַמָּשׁ: לְהִסְתַּכֵּן, לַעֲקֹב, וְאִם יֵשׁ צֹרֶךְ – גַּם לָשֶׁבֶת יָמִים אֲרֻכִּים בְּפִנָּה אַפְלוּלִית שֶׁל חֶדֶר וּלְנֵתַח אֶת הַנְּתוּנִים שֶׁאָסַפְתִּי.
לְהִצְטָרֵף אֶל צֶוֶת הַבַּלָּשִׁים, שֶׁבְּרֹאשׁוֹ עוֹמֵד אַבָּא, לֹא יָכֹלְתִּי. אַבָּא, כְּשֶׁהוּא בְּתַפְקִיד, הוּא אָדָם קַפְּדָן וּמַחֲמִיר, וְלֹא תַּצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁהוּא טוֹעֶה. כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ כַּמָּה טוֹעִים הַהוֹרִים שֶׁהֵם לֹא מוּכָנִים לִסְמֹךְ עָלֵינוּ. כָּל הוֹרֶה חוֹשֵׁב שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלּוֹ מִדַּי חַלָּשׁ, רָגִישׁ וְקָטָן כְּדֵי לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אַחֲרָיוּת. אֲבָל אִם יֶלֶד פּוֹרֵץ בְּבֶכִי, אוֹ מְסָרֵב לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁהִטִּילוּ עָלָיו הַמְּבֻגָּרִים, הֵם תָמִיד אוֹמְרִים: "יֶלֶד גָּדוֹל כָּזֶה וְעוֹד בּוֹכֶה, תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!"
יָדַעְתִּי הֵיטֵב שֶׁאִם אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁכְנֵעַ אֶת אַבָּא לִסְמֹךְ עָלַי, אָיִּן בְּפָנַי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, אֶלָּא לְהוֹכִיחַ אֶת עַצְמִי. וְהִנֵּה, לְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה, הִגִּיעָה שְׁעַת הַכּשֶׁר הָרַבָּה יוֹתֵר מֻקְדָּם מִמַּה שֶׁהֵעַזְתִּי לְקַוּוֹת.
(מתוך "יותם בלש פרטי"- מאת גלילה רון-פדר-עמית, הוצאה מחודשת של הוצאת ספרים כתר)
*
חדש על המדף
המלצה1
נל והכתה החדשה, אוש לון, רימונים
נל עוברת לגור במצודה אמיתית – כולל רוח טירה שמסתובבת שם ותוכי מטורף לגמרי. היא מרגישה מצוין בבית החדש שלה, אבל למרות זאת היא קצת מתוחה לפני יום הלימודים הראשון בכיתה החדשה. אבל אז היא פוגשת את טאנה ויודעת שמצאה חברה חדשה. ואם כך, האם יום הלימודים הראשון שלה בבית הספר החדש יכול באמת להיות נורא כל-כך?
המלצה 2
הילדה של דודה לולה, תרצה דביר, הקיבוץ המאוחר
השנה היא שנת 1942 . טוּלוּניָה, גיבורת הספר, בורחת עם אמהּ מאימת הגרמנים הרחק מעיר הולדתה. כדי להכין את בתה בת הארבע לחיי הבריחה והמסתור הצפויים להן אומרת לה האם: "מעכשיו את ילדה פולניה נוצרייה ולא יהודיה. ואני לא אמא שלך. אני דודתך לולה." טולוניה מקבלת את דברי אמהּ כפשוטם, כפי שהיא מקבלת את שמה החדש. היא שמחה להיות פולניה ולא ילדה יהודיה, וככל שעובר הזמן היא דבקה יותר ויותר בזהותה החדשה. חייה החדשים מלאי הרפתקאות ופרידות. במשך שנה היא מתגוררת אצל אציל פולני הרוצה לאמץ לו אותה לבת וגם בתום המלחמה אינה מוכנה לוותר על זהותה הנוצרית ולהכיר ביהדותה.
המלצה3
מנדלה, תמר ורטה זהבי, עם עובד
כשהיה מנדלה בן חמש, הוא ניצח את יריבו למשחק בקרב מקלות. כשסיימו לשחק הוא הושיט לו יד, עזר לו לקום ואפילו שיבח אותו… כך מתחילה קריירת מנהיגותו המופלאה של נלסון מנדלה וכך היא מגיעה לשיאה – עוד בהיותו אסיר עולם הוא מושיט יד גאה אך מפייסת לגזעני האפרטהייד והם מקבלים על עצמם את מנהיגותו. סיפור חייו המופלא של המנהיג נלסון מנדלה.
המלצה4
איוון האחד והיחיד, קתרין אפלגייט, ידיעות ספרים
הסיפור הוא יצירה בדיונית אבל ההשראה לו מבוססת על סיפור אמיתי. איוון, גורילה אמיתי, נלכד כשהיה גור, נלקח ממשפחתו ומאחותו התאומה וגדל עם בני אדם בבית, עד שצורף לאוסף אקראי של חיות ששכן בקניון במדינת וושינגטון. אחרי תוכנית מיוחדת בנשיונל ג'יאוגרפיק שבה כיכב כ"גורילה העירוני", קמה צעקה ציבורית מאזרחים שדאגו לשלומו וחשו חוסר נוחות מבדידותו , בעקבותיה הועבר לגן החיות באטלנטה שם פגש לראשונה בבני מינו.
המלצה5
שבועיים בכפר, הודיה בונן אלק, ידיעות ספרים
תמר וטלי נוסעות אל הדודים בעמק יזרעאל ובטוחות שהולך להיות להן משעמם. במהלך השבועיים הראשונים של הקיץ, יגלו שתי האחיות עולם חדש שבו ילדים הולכים יחפים ופרות מגיעות לביקור ידידותי בחצר הבית. יחד עם בני הדודים נדב ונעמה, יעברו הילדות הרפתקאות רבות שיאלצו את תמר להיפרד מכל מה שמוכר ובטוח ולגלות בעצמה צדדים שלא הכירה.
המלצה6
לילה עם אונדה, אורית רינגל אמיר, רימונים
"אונדה" מכונית ההונדה הוותיקה והנאמנה של אמא של מיקה, נמכרת לבני זוג ששמותיהם הם חביבה ומקסים, אלא שאותם חביבה ומקסים מתגלים כאנשים לא חביבים ובכלל בכלל לא מקסימים. מיקה וחבריה לא רוצים להיפרד מהמכונית האהובה, וגם אונדה האמיצה והחכמה מתגעגעת למיקה. לכן היא נמלטת מבעליה החדשים ויוצאת למסע ארוך, מסוכן ומלא הרפתקאות. האם תצליח לחזור הביתה? האם בני הזוג יוותרו עליה?
*
שלום,
אנחנו רוצים לספר לכם ולהמליץ על ספר "משקפופר" מאת שמואל בנשלום.
בכל הפסקת אוכל המורה שרית מקריאה לנו בהמשכים את עלילת הספר, בזמן שאנחנו אוכלים.
בספר מסופר על אורי שחלם להצטיין בכדורסל כמו כרים עבדול ג`באר, שחקן הלייקרס. אלא שאורי לא ראה טוב וסרב להרכיב משקפים. הראיה המטשטשת הפריעה לאורי בבית, בכתה ובמשחקים בבית הספר. פעם אחת, תוך כדי משחק, אורי נחבל קשה מאבן שלא הבחין בה בגלל ראייתו הלקויה. הכאב היה נורא אבל הבושה כאבה יותר.שותפים להתמודדות של אורי – ההורים, הסבים, החברים המורה ו… שושפי, כלבו האהוב.על כל אלה ועל ארועים נוספים תקראו ב"משקפופר", ספור המבוסס על מקרה אמתי
הספר מותח ואנחנו לומדים ממנו על חברות ועל כיבוד סבא וסבתא, על התמודדות עם קשיים שיש לאורי וכיצד הוא מתגבר עליהם.
ממליצים לכם לקרוא וכך אולי תצליחו גם אתם להתייחס לילדים שמרכיבים משקפיים בלי לצחוק עליהם ….
מאיתנו,
ילדי כתה ד'
בית ספר הבעל שם טוב
תל אביב
תמונה: freedigitalphotos.net