הנה הגיע סוף סוף מה שנקרא "אחרי החגים". אחרי החגים נסדר את החדר, אחרי החגים נפסיק לזרוק בגדים על הרצפה, אחרי החגים נחזיר לספריה את הספר ההוא שמחכה על המדף… "אחרי החגים" הפך להיות מושג שכזה, לזמן שבו נתחיל לעשות את הדברים כמו שצריך.
רק שבינינו, אין באמת דבר כזה. אחרי החגים יש עוד חגים, וגם אחריהם יש ימים אחרים של "אחרי החגים"… כשהייתי בת עשר סבא שלי איחל לי דבר אחד: שאני אצליח לא לדחות דברים. אוהו, זה לא קל לא לדחות. רובנו נוהגים לדחות כל מיני דברים שלא בא לנו לעשות: שיעורי בית, ניקיון, משימות שונות… כנראה יש לנו משאלה קטנה בלב שאם נדחה את זה, אולי זה ייעלם או יצטמצם. מה שקורה הרבה פעמים הוא שלא רק שהדברים אינם נעלמים, הם אפילו גדלים ותופחים, והופכים ליותר ויותר מעיקים. טוב שיש בחיים שלנו דברים שאי אפשר לדחות: שבת וחגים, למשל. שמתם לב שהמילה המקבילה לחגים היא מועדים? מועד הוא זמן, וזה זמן קבוע שאי אפשר לדחות. גם אם יורד גשם בפסח, אי אפשר לדחות את החג. אז טוב שיש לנו בחיים דברים שאי אפשר לדחות, אחרת יש סיכוי שהיינו פוגשים את החגים רק עוד כמה שנים…
לפני כמה חודשים קניתי ספר על דחיינות, אבל בינתיים אני דוחה את הקריאה… אז אם יש לכם עצות ורעיונות איך להימנע מדחיינות שלחו לנו, ללא דיחוי כמובן.
קריאה נעימה,
פנינה