כתב: צוריאל הורוביץ
הדוקטור שכולם אוהבים
הסיפור של תיאודור (טד) סוס גייזל מתחיל בשנת תרפ"ה (1925) באוניברסיטה בניו-המפשייר.
טד לא היה סטודנט מוצלח במיוחד, אבל הוא התגלה ככותב כישרוני במגזין האוניברסיטה שבה למד. למזלו הרע הוא הושעה מהלימודים כשעבר על חוקי האוניברסיטה. הוא הצטער על סילוקו מהלימודים, אבל הצטער אפילו יותר לאור העובדה שמעתה ייאלץ להפסיק לכתוב במגזין. חברו הגה רעיון: טד ימשיך לכתוב במגזין, אבל תחת שם בדוי – דוקטור סוס. אחרי תקופה, כשראה טד שהוא מצליח בכתיבתו, החליט לזנוח את לימודיו האקדמיים ולפתח את כישרון הכתיבה שלו תחת השם הבדוי שאימץ לו.
את ספרו הראשון ("רחוב תות, סיפור לא פשוט") כתב כשהיה בן 33. סוס פנה ל-27 מוציאים לאור כדי שידפיסו את ספרו, וכולם דחו אותו. כשכבר החליט בלבו לנטוש את כישרונו הספרותי ולהיכנס לעסקי הניקוי היבש, פגש במקרה חבר מהעבר שהתמנה באותו היום לעורך ספרי ילדים בהוצאת ספרים מוכרת, והוא היה מוכן לקבל את כתב היד של סוס לפרסום. כשהספר התפרסם לבסוף הוא זכה להצלחה והתקבל באהבה אצל ילדים ומבוגרים בכל הגילאים. סוס המשיך לפרסם עשרות ספרי ילדים, כולם מצליחים ורבי מכר. על אהבתו לכתיבת ספרי ילדים דווקא, כתב סוס: "אדם הוא אדם, לא משנה כמה קטן הוא."
כשהיה בן 49 פנה אל סוס בעל שבועון ידוע, שטען כי רבים מהילדים אינם יודעים קרוא וכתוב מכיוון שספרי הילדים של היום משעממים מדי והילדים מתעצלים לקרוא בהם. סוס בחר 250 מילים בסיסיות ופשוטות, ומהן הרכיב ספר "שילדים לא יוכלו להניח מהיד". כך בא לעולם הספר המזוהה ביותר עם סוס, הלא הוא "חתול תעלול", שבהדפסה הראשונה שלו כבר מכר למעלה מחצי מיליון עותקים. בסך הכל נמכרו ספריו של סוס בלמעלה ממאתיים מיליון עותקים. על אהבת הקוראים הגדולה לסוס ניתן ללמוד מהעובדה שבכל שנה בשני במרס, יום ההולדת של הדוקטור, היה סניף הדואר המקומי שליד ביתו של סוס נסתם כליל. למעלה מעשרים אלף ילדים שלחו לו מכתבי איחולים לרגל יום ההולדת, וכולם נפתחו באותן המילים: "דוקטור סוס היקר".
יום אחד ניגש לסוס מכר ותיק שלו, בנט קרף, והציע לו להשתתף בהתערבות: אם סוס יצליח לכתוב ספר ילדים שלם בשימוש בפחות מחמישים מילים שונות, ישלם קרף לסוס 50 דולר (סכום גבוה באותם זמנים). הדוקטור המפורסם הצליח לעמוד במשימה, והביא לעולם את ספר הילדים "לא רעב ולא אוהב". קרף, כך מספרים, מעולם לא שילם את סכום ההתערבות…
סוס הלך לעולמו בשנת תשנ"א (1991) אחרי מחלה ממושכת. כיום תיאודור סוס גייזל, הסטודנט הכושל שהפך לסופר ילדים אהוב, נחשב לדוקטור שכולם אוהבים לבקר אצלו.
הנסיך שראה את הלב
גיבורי הספר שלו הם מלך בלתי מעורער, גאוותן חסר תקנה, שיכור תמידי, מדליק פנסים חרוץ ושושנה אחת בלתי נשכחת. כוכב הספר יוצא למסע ברחבי היקום. הסופר שיצר את דמותו נולד בצרפת, כתב בניו יורק, נתקע במשך תקופה במדבר סהרה ולבסוף מצא את מותו בלב ים.
אנטואן דה-סנט אכזיפרי, מחבר רב המכר המצליח "הנסיך הקטן", בכלל היה טייס. את ההשראה לסיפור על הנסיך קיבל כשנחת נחיתת אונס במדבר, במהלך ניסיון לטוס מצרפת לווייטנאם. אנטואן וחברו למסע האווירי צעדו במדבר שלושה ימים ללא ציוד בסיסי, בתנאי חום ויובש קשים. המצב הקיצוני גרם לאנטואן להזיות על ילד קטן. השמועות מספרות שהיה זה אחיו הקטן של אנטואן, פרנסואה, שנפטר בצעירותו. כך בא לעולם "הנסיך הקטן", סיפורו של טייס שפוגש בנסיך חמוד בעל חיוך עצוב והמון חכמת חיים.
"הנסיך הקטן" יצא לאור בשנת תש"ג (1943), כשאנטואן היה בן 43. הספר מלא ביקורת על עולם המבוגרים, ששכחו איך לצחוק או מה באמת חשוב בחיים. הנסיך הגדיר את זה בצורה הטובה ביותר: "כל המבוגרים היו ילדים קודם, אבל אחדים זוכרים זאת."
אנטואן עבד כדוור אווירי, ועד שפרצה מלחמת העולם השנייה זו הייתה פרנסתו העיקרית. מרגע פרוץ המלחמה התגייס אנטואן לצבא הצרפתי ואסף מידע נגד גרמניה. הוא נהרג בפעילות איסוף מודיעין לקראת סוף המלחמה. אנטואן דה-סנט אכזיפרי נחשב לדמות מוערכת מאוד בצרפת. עד לפני עשר שנים עיטרה דמותו את שטר החמישים פראנק הצרפתי, שדה התעופה הבינלאומי בליון שבצרפת קרוי על שמו וכך גם אסטרואיד שהתגלה לפני ארבעים שנה.
לפני שנה נמצאו עוד שני עמודים אבודים מן הספר במכתבה של אנטואן, שמוסיפים פרטים מעניינים לעלילה. באחד מהם מוצגת דמות חדשה: חובב התשבצים. הנסיך הקטן מחליף עמו כמה מילים, ואז עוזר לו לפענח הגדרה בתשבץ שחברו לא מצליח לפענח כבר שלושה ימים.
למרות שנכתב במקור בתור ספר לילדים, מבוגרים רבים רואים בו מקור השראה ויופי. מה סוד קסמו של הספר, שמרתק אליו קוראים מכל רחבי העולם שבעים שנה אחרי שנכתב? אולי העובדה שהוא נכתב מהלב. או כמו שאומר בספר הנסיך בעצמו: "והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, נסתר מן העין."
הילד שלא רצה להתבגר
הסיפור של פיטר פן, הילד שלא יתבגר לעולם, דומה במקצת לסיפור של מי שיצר אותו, ג'יימס מתיו ברי. הוא היה נמוך קומה, בעל פרצוף של ילד. חבריו מספרים שהיה אוהב להשתובב ותמיד שמר על חוש הומור בריא. הסיפור של פיטר פן מתחיל בטיול אחר הצהריים בפארק עם הכלב שלו. ג'יימס פגש בשלושה אחים בני משפחת לאולין-דייוויס, הקטן שבהם שמו פיטר. ג'יימס שיעשע את הילדים, הרים גבה אחת בזמן שהוריד את האחרת, טיפס על עצים והמציא סיפורים על פיראטים מפחידים ופיות מכושפות. האחים התאהבו בו מיד, והוריהם החשיבו אותו גם הם לדמות חיובית.
כשראה ג'יימס מתיו ברי שבני משפחת לאולין-דייוויס מתלהבים מסיפוריו, החליט לכתוב מחזה המבוסס על אותם משחקים וסיפורים. באותה הזדמנות המציא את ארץ לעולם-לא, זו שכדי להגיע אליה טסים לכוכב השני מימין – וישר עד הבוקר. החידוש הגדול ביותר בהפקת התאטרון של ג"ימס היה האפקט המהמם של ילדים מתעופפים באוויר, טריק שהוסיף ברי למחזה בעזרת חוטים חזקים ושקופים. המחזה, שמספר את סיפורם של בני משפחת דרלינג שהגיעו יום אחד לארץ הפלאים שבה פיטר נלחם בקפטן הוק הרשע, היה להצלחה מיידית. אחת הביקורות התלהבה מהחזה עד כדי כך שאמרה ש"מדובר במחזה הטוב ביותר לילדים שהוצג אי פעם". בהמשך עיבד ג'יימס את המחזה לספר, ששמו "פיטר ווונדי".
לפני שמונה שנים נערכה תחרות לבחירת הסופר שיכתוב את ספר ההמשך לקלאסיקה המיוחדת של ג'יימס. בתחרות היוקרתית זכתה סופרת ששמה ג'רלדין מקורקרן, שכתבה ספר ששמו "פיטר פן בארגמן". בספר חוזרים בני משפחת דרלינג המבוגרים לארץ לעולם-לא, זו שמורכבת, לפחות לפי פיטר, בעיקר מאמונה, אמון ואבקת פיות. בספר החדש מוצא פיטר את הגלימה של קפטן הוק וחוזר להילחם בפיראט הרשע בהרפתקה מרגשת נוספת.
לפני מותו ציווה ג'יימס שכל ההכנסות מספרו "פיטר פן" ייתרמו לבית חולים לילדים. בצורה הזו עזר ג'יימס מתיו ברי לילדים החולים שרצו – בניגוד לפיטר בעצמו – להתבגר בשלום.
תמונה: freedigitalphotos.net