שליחות תורכית


 

כתבה: פנינה גפן

משפחת ליברמן היא משפחה דתית רגילה עם חיים ממש לא רגילים: הם גרים בבית מוקף בגדרות ושומרים, אסור לילדים לדבר עברית ברחוב או להסתובב בחוץ עם ציצית או כיפה. ילדי המשפחה לומדים בבית הספר עם ילדים מעירק, בריטניה והולנד ואין להם בית ספר בימי ראשון… חיים קצת אחרים, כבר אמרנו?

הליברמנים גרים כיום באיסטנבול, בתורכיה. אב המשפחה הוא דיפלומט מטעם משרד החוץ של מדינת ישראל ולפני כשנתיים המשפחה יצאה לשליחות. זה כולל את ההורים אלרואי ושירה, והילדים נועה (11) נדב (9) ונטע (4). איך זה לגור במדינה כמו תורכיה? איך מסתדרים עם השפה הזרה, ומה זה אומר ללמוד עם ילדים ממדינות אויב?

 

רוצים לבקר? תוציאו אישור

 

הכל התחיל בערב אביבי בבית משפחת ליברמן בפתח תקוה. "שמעתי את אבא ואמא מדברים ביניהם ואומרים את המילה 'מטוס'" משחזרת נועה. "שאלתי אותם על מה הם דיברנו והם אמרו לנו לבוא ולשבת על הספה כי הם צריכים לדבר איתנו. הם סיפרו לנו שבקיץ ניסע לתורכיה במטוס לשליחות. התרגשתי ושמחתי. מאד חיכיתי לזה. בהתחלה חשבתי שמדובר על טיול של שבועיים, לראות עולם ולטייל קצת, אבל אז הבנתי שמדובר על שליחות של שלוש שנים. כשהתחלתי להבין מה זה אומר התחלתי להיות עצובה. מצד אחד משמח לטוס אבל מצד שני קשה לעזוב הכל, גם אם נבוא לבקר בארץ מידי פעם. בסוף קיטנת הקיץ, ארזנו הכל והתחלנו להתכונן, גם בלימודי אנגלית מוגברים. אבא טס לאיסטנבול וארגן לנו בית שם לפני שעברנו. לילה לפני הטיסה, לא ישנתי כל הלילה. רק אח שלי נרדם. זה היה הפעם הראשונה שלי בשדה התעופה. סבא וסבתא באו איתנו לתורכיה לעזור לנו. עד אז לא ראינו את אבא חודש בערך ושמחנו מאד לפגוש אותו. למרות שאורגנה לנו דירה, היינו שלושה חודשים בבית מלון עד שיכולנו להיכנס לדירה".

 

הדירה נמצאית בתוך מתחם סגור ומאובטח, בו מתגוררות משפחות נוספות של דיפלומטים. במתחם יש בריכה וקניון והמגורים מהנים שם, אבל אי אפשר לבוא ולבקר סתם כך את המשפחה. כל מי שמגיע צריך לקבל מראש אישור בטחוני מיוחד.

 

נועה מספרת שהמפגש הראשון שלה עם תורכיה היה פחות דרמטי ממה שתיארה לעצמה. "דמיינתי שהכל יהיה ממש זר אבל כולם סביבנו דיברו אנגלית, המלון היה יפה, זה לא היה כל כך יוצא דופן כמו שחשבתי. ישראל ותורכיה די קרובות אבל מזג האויר קצת שונה. עכשיו, למשל, חם מאד בישראל אבל אצלינו היה עכשיו קצת גשום."

 

חברים מלוב ומעירק

 

בגלל סיבות בטחוניות, הילדים לא יכלו ללכת לבית ספר יהודי והם הולכים לבית ספר אמריקאי. הנסיעה לבית הספר מהווה נתח לא מבוטל מהיום. נועה ונדב נוסעים בכל יום ארבע שעות (!) – שעתיים הלוך ושעתיים חזור. אם הם מסיימים ללמוד ב15:00, הם יגיעו הביתה רק באזור 17:00. אין דבר כזה "לפספס את ההסעה".. אז רכב ההסעות מלווה אבטחה, בבית הספר יש כלבנים והילדים מצויידים בטלפון לווייני. בימי ראשון אין לימודים, כמו שנהוג במדינות רבות בעולם, וזה היום בו המשפחה מקדישה את עצמה ליחד משותף.

 

נעה, תוכלי לספר על חוויות מבית הספר?

 

"לבית הספר שלנו מגיעים ילדים מכל העולם. יש לי חברים מעירק, לוב, אנגליה, הולנד צרפת. כשהגעתי, לא ידעתי אנגלית בכלל ובמשך שלושה חודשים לא אמרתי מילה באנגלית. הילדים התחילו לשאול אותי שאלות, כמו בכמה מדינות הייתי בעולם. רובם ילדים של דיפלומטים שנוסעים כל הזמן ממדינה למדינה. הם היו בשוק לגלות שזו המדינה הראשונה שהגעתי אליה. פוגשים שם את כל הדתות וגם לומדים עליהם. הם ידעו שאני מישראל וכולם מתייחסים אלי יפה. עכשיו יש את חג הראמאדן המוסלמי ואני מכבדת את הילדים שצמים ויודעת לא להיות עם מים ואוכל לידם. הם מצידם יודעים ששבת זה יום קדוש בשבילי ויש דברים שאני לא אעשה בימי שישי ושבת. בחדר האוכל שמו מיקרוגל מיוחד רק בשבילנו ובשבתות שנכנסות מוקדם אנחנו יוצאים לפני סיום הלימודים הביתה אחרת היו נגיע אחרי כניסת שבת, ובחגים אנחנו לא מגיעים כלל. בביה"ס הבינו את השוני הדתי ומכבדים אותו מאד". פעמיים בשבוע, זוכים ילדי הדיפלומטים הישראלים לשיעורי תנ"ך ועברית בסקייפ עם מורה בישראל. השיעור הוא כלל עולמי, וכך בשיעור משתתפים יחד ילדים מרוסיה, צרפת וספרד בו זמנית.

 

נדב מתאר לימודים חווייתיים ומספר שהוא נהנה בביה"ס. "היתה לנו משימה לבנות תיאטרון בובות, לכתוב סיפור, ולהציג את הכל יחד. בניתי הכל לבד ואני מאד אוהב את מה שיצא לי".

 

פנאי בניחוח תורכי

 

איסטנבול היא עיר עצומה – יש בה כ-15 מליון איש, ורק היא עצמה גדולה פי כמה וכמה מכל מדינת ישאל גם יחד. העיר מחולקת על שני יבשות, אירופה ואסיה, וכדי לעבור מצד אחד לשני יש לחצות גשרים גדולים העוברים מעל מי נהר הבוספורוס. אפשר לנסוע במכונית או לשוט בסירה ליוון, בולגריה ולארצות הקרובות. "התורכים אדיבים ומאוד נחמדים ומכבדים אנשים שונים מהם" מספרת שירה. "הם אוהבים לשתות הרבה תה (צ'אי, בשפתם) ברחובות הם מוכרים בייגלה גדולים וטעימים בשקל וקוראים להם "סימיט". רובם מוסלמים דתיים ויש הרבה מסגדים. כששואלים אותנו איפה כדאי לבקר, אז המקומות היפים באיסטנבול זה הבזאר הגדול, רחוב איסתיקלל, מגדל גלאטה וסולטן אחמאד. הקניות יחסית זולות ויש לונה פארקים גדולים, אקוואריומים של כרישים ודגים מכל הסוגים ובעיקר מזג אויר טוב. כרגע, בכל מקרה, בגלל אזהרת המסע לא ממליצים לישראלים להגיע. נקווה שיהיה שלום והשלווה תשוב לשרור".

 

יום ראשון, כאמור, הוא יום חופשי מלימודים ובני המשפחה מנצלים אותו כדי להנות יחד. "אני מאד אוהבת את יום ראשון" אומרת נועה. "זה יום משפחתי של טיולים. אנחנו נהנים ללכת את נהר הבוספורוס ולעשות שם שיט, או לפעמים ללכת ללונה פארק או פיקניק. בחורף אנחנו מאד נהנים כי יורד שלג, הכבישים חסומים, ולפעמים נשארים שבוע בבית ולא הולכים לבית הספר.."

 

חוויה של למידה ואתגרים

 

נועה ונדב שומרים על קשר עם חברים באמצעות מייל וואטסאפ, ובאמצעות משרד החוץ הם מקבלים בדואר את אותיות, מה שנותן להם תחושה של 'לשמור על קשר' עם הארץ. נועה מספרת שבשנה שעברה היה לה כל כך כיף שהיא רצתה להישאר ולגור באיסטנבול לתמיד, אבל לאט לאט היא הבינה שהיא מתגעגעת מאד, במיוחד על רקע פטירת סבתה.

 

למרות ימי ראשון החופשיים והכיף הכללי, יש הרבה דברים שלא פשוט להתמודד איתם. "בגלל בעיית הכשרות אנחנו לא יוצאים למסעדות כי אין אף מקום כשר" מספרת שירה ליברמן, האמא. "התורכים אדיבים אבל הם לא יודעים מילה באנגלית (הילדים למדו את השפה ועוזרים בזה!) יש קהילה יהודית באיסטנבול אבל היא לא בולטת בגלל האנטישמיות. יש קצב כשר והרבה מוצרים אנחנו מביאים איתנו מהארץ. בשבתות אנחנו מארחים את השליחים שנמצאים איתנו אבל אין לנו בית כנסת ליד הבית אז אנחנו לא הולכים לבית כנסת בכלל בגלל המצב הביטחוני. כמובן שברחובות צריך לדבר רק אנגלית וכשאנחנו הולכים ברחוב ושואלים אותנו מאיפה אנחנו אנחנו אומרים מקנדה או משנים את המדינה שלא יזהו אותנו. יש לנו הרבה כללים של התנהגות מונעת שאנחנו צריכים להקפיד עליהם כדי שנעבור את השליחות בשלום. זאת חוויה מדהימה של הרבה למידה והתמודדות מאתגרת.

הגעגועים לארץ ישראל גדולים אבל יוצרים הרבה חויות משפחתיות ובסופו של דבר זאת גאוה לעשות קידוש השם ולהיות שליחים של מדינת ישראל. בגלל המצב הביטחוני הלא פשוט נחזור בע"ה בקיץ הקרוב, שנה מוקדם מהמתוכנן, אבל מודים על כל רגע של הזדמנות".

 

שיחון עברי-תורכי  – אפרת, לנקד לפי המילים

 

בוקר טוב = גוניידן gunayde

שלום= גולה גולה gule gule .

ערב טוב= יקשאמלאר yakshamlar .

בתאבון= אפייטאורסון afyetorsun .

תודה= טשאקיולאר teshekuler,

כן= אווט evet.

לא =הייאר hayier.

אבא=באבה babe .

אמא =אנה ane.