הצורך של עם ישראל להתלונן הוא כה עז, עד שבשנים האחרונות גם גופים שלא היו להם ממוני תלונות הציבור, מצאו לעצמם אנשים שיהיו ממונים על העניין הבלתי נעים ששמו: תלונה.

אין לנו בחירה במשפחתנו, ועובדה זו מעיקה עלינו מעט לעתים, אך לרוב גורמת לנו לשייכות ולגאווה

כדי להיות ביחידה כל כך משמעותית צריך להתאמץ ולעבוד. אבל זו גם הזכות הגדולה של הכוהנים: להיות בחזית הראשונה של משרתי הקב”ה

פעמים רבות, אנחנו מכינים את עצמנו לאירוע גדול – חג או שמחה משפחתית – וכל הדרך אל המאורע עצמו היא סיוט

רק אנחנו יודעים לקחת את הזמן ולקדש אותו; להתייחס אליו כאל דבר שאינו מובן מאליו, אלא כמתנה מאת הקדוש-ברוך-הוא.

כל אחת מהאחיות קינאה באחותה, אך כל אחת מהן ידעה כי שמור לה ולאחותה מקום בתהילת הנצח של עם ישראל.

המציאות של אבותינו הקדושים היתה שונה לחלוטין. הם נאלצו להתמודד עם רעב ממשי, כחלק מהאיומים הקיומיים ששחרו לפִתחם מִדֵי יום ביומו.

אברהם היה למעשה הראשון שהראה לנו את הדרך הנכונה בניהול מלחמה: אחים לא מפקירים. אם מישהו מאנשינו נשבה בידי האויבים – אנחנו מחויבים להצילו ולנסות ככל האפשר לחלץ אותו.

מִיָד לאחר חג הסוכות אנחנו מתחילים את התורה מבראשית, וחוזרים על סיפור בריאת העולם. הקב”ה נתן לאדם את היכולת לשלוט בטבע, וגם הזהיר אותו כי אם יקלקל את העולם, אין מי שיתקן אחריו.

יש לנו הזדמנות חוזרת להתחיל מהתחלה – מורים חדשים, חברים חדשים – כולם עומדים לרשותנו כאשר ברצוננו לפתוח דף חדש באמת.