כתב: צוריאל הורוביץ
הם חיו במדינה יבשה ומדברית ויצאו בבהילות מארצם, שיירות של יהודים, אנשים, נשים וטף. הם חצו את המדבר ברגל ועשו דרך קשה. תקוותם היחידה הייתה לראות את הארץ המובטחת. נשמע כמו תיאור של יציאת מצרים? למבצע עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ יש דמיון רב לסיפור יציאת מצרים
סיפור יציאת מצרים מצית את הדמיון של כולנו בגלל הנסים המופלאים שהיו בו, עשר המכות וקריעת ים סוף. המוני בני ישראל שנגאלו מהשעבוד במצרים והגיעו לבסוף לארץ ישראל מרגשים אותנו בליל הסדר בכל שנה ושנה. הנה סיפור מופלא נוסף שמזכיר מאוד את מה שקרה בתורה, חוץ מהעובדה הפעוטה שהסיפור שלנו מתרחש שלושת אלפים שנה לאחר יציאת מצרים. הכירו את יציאת אתיופיה.
שם המבצע: מבצע משה ומבצע שלמה.
סיווג: סודי ביותר.
משתתפים: המוסד, השב"כ, יחידות עילית של צה"ל, ממשלת סודן ועשרות אלפים מיהודי אתיופיה.
אמצעים: סוכנים חשאיים, תמרונים בין גבולות של מדינות עוינות ועשרות מטוסים ישראלים.
מידת הצלחה: מעל למצופה.
נשמע כמו מדע בדיוני? מדובר באירוע אמיתי לגמרי. זהו סיפורו של המבצע המרכזי הראשון להעלאת יהודי אתיופיה לארץ, לפני פחות משלושים שנה. תפסו מקומותיכם, אנחנו יוצאים למסע בזמן!
זה יישמע לכם אולי כמו סיפור יציאת מצרים, אבל השנה המדוברת היא תשמ"ד (1984). ממשלת ישראל מחליטה, בצעד חסר תקדים, להעלות ארצה את אנשי "ביתא ישראל", הקהילה היהודית שבאתיופיה. הקהילה מנתה באותה תקופה עשרות אלפי אנשים, והם סבלו ממלחמת אזרחים שאירעה באזורם באותה התקופה והעמידה את הקהילה לפני סכנה מיידית. הפתרון הטוב ביותר היה להעלות אותם ארצה. אבל איך מוציאים עשרות אלפי אזרחים ממדינה עוינת, בלי שאיש ישים לב? היציאה מגבולות המדינה הייתה עברה פלילית באתיופיה, ועונש קשה חל על מי שהפר את החוק הזה. מה עושים?
יהודי אתיופיה מתחילים במסע רגלי לעבר המדינה השכנה סודן, שם הם אמורים לחכות במחנות מיוחדים עד שיגיעו המטוסים הישראלים להעלות אותם ארצה. הדרך מסוכנת: מאות רבות של קילומטרים מדבריים רצופי שודדים וחשופים לפגעי מזג האוויר ולמחלות מזדמנות. יהודי אתיופיה שלא הכירו את הדרך לסודן שכרו את שירותיהם היקרים של מורי דרך מקומיים, שלעתים נטשו אותם בעיצומו של המסע. למעלה מ-4,000 יהודים אתיופיים, זקנים וצעירים, נשים הרות וחולים, לא שרדו במסע המתיש ונפטרו בדרך. יום ירושלים, כ"ח באייר, נקבע ליום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.
אחרי הצעידה הממושכת שארכה כחודש ימים הגיעו היהודים למחנות המעבר בסודן, שם היו אמורים לחכות למטוס הישראלי. גם שם לא היה פשוט. במחנות היה לעתים קרובות מחסור במזון ובמים לשתייה, הטיפול הרפואי היה לקוי והמחלות השתוללו. היו מיהודי אתיופיה שהתגלו בסודן וגורשו בחזרה לביתם, מה שהכריח אותם לצעוד את מאות הקילומטרים שנית, בדרך ההפוכה. אך החלום של יהודי כל הדורות להגיע לירושלים הבנויה פיעם גם באנשי "ביתא ישראל", והם לא התייאשו. נשיא סודן סיכם עם מדינת ישראל להעלים עין מהמבצע, וכך במשך חודשים ארוכים העבירו מטוסים ישראליים כ-6,000 מיהודי אתיופיה למדינה באירופה ומשם למדינת ישראל. המבצע קיבל את השם "מבצע משה" בגלל הדמיון בין יציאת מצרים המקראית בהנהגת משה רבנו ובין יציאת אתיופיה המודרנית.
הכל התקדם בצורה טובה, עד שמישהו עשה טעות. אחד מבכירי הסוכנות הציונית התראיין לעיתון וחשף את דבר המבצע. מדינות ערב לחצו על נשיא סודן להפסיק את המבצע, וברגע אחד כל הסיפור ירד לטמיון. מעל 15,000 יהודי "ביתא ישראל" נאלצו להישאר במחנות בסודן, כשקרובי משפחה שלהם כבר עשו את דרכם לארץ.
כך נגמר מבצע משה. מאכזב קצת, לא? אל תדאגו, זה ממש לא סוף הסיפור.
חילופי שלטונות בסודן הפילו את המשטר הקיים, ובין השנים תשמ"ה עד תשנ"א (1985–1991) הצליחו לעלות עוד כאלפיים מבני הקהילה ארצה. בשנת תשנ"א – 1991 התחילו שוב מהומות באתיופיה, וחייהם של היהודים הנותרים היו בסכנה שנית. יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל באותה תקופה, הבין שהמצב דורש פעולת חירום, ובחר להוציא לפועל את "מבצע שלמה".
הכל קרה מהר. ממשלת ישראל שילמה לשלטונות באתיופיה שוחד בסך ארבעים מיליון דולר תמורת הסכמתם להעלאת יהודי אתיופיה ארצה. בתוך יממה וחצי הגיעו ארבעים מטוסים ישראליים לאדיס אבבה, עיר הבירה של אתיופיה, במטרה להעלות את יהודי אתיופיה ארצה. המבצע התנהל בבהילות. מעל 14,000 מיהודי הקהילה האתיופית עלו למטוסים הישראליים ונחתו בתוך כמה שעות במדינת ישראל. שיא עולמי נשבר באחת הטיסות, כשמטוס יחיד מסוג בואינג הסיע 1,087 נוסעים בפעם אחת, בטיסה שבמהלכה גם התרחשה לידה של תינוק. המבצע זכה לשם "מבצע שלמה" בעקבות סיפור מפגשו של שלמה המלך עם מלכת שבא, הממלכה שכנראה היא אתיופיה של ימינו.
במשך השנים המשיכו לעלות יהודים מאתיופיה לישראל, ואולם מבצעים דרמטיים ומרגשים כמו מבצע משה ומבצע שלמה לא נראו מאז.
איך אומרים בפסח, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"? אם כן, דעו לכם שמסתובבים בינינו אנשים שממש לא מזמן ראו את עצמם יוצאים, אולי לא ממצרים, אבל לא רחוק משם – מאתיופיה.
***בוקסה נפרדת:
הקהילה היהודית באתיופיה
היהודים באתיופיה נפרדו מעם ישראל בתקופה מוקדמת יחסית בהיסטוריה, ככל הנראה לפני למעלה מאלפיים שנה. יהודים אלו לא היו בקשר רציף עם יהודי שאר העולם במשך השנים, וכך יצא שההלכות וההנהגות של היהודים באתיופיה היו שונות מהמקובל בעולם היהודי הרחב. בין השאר המשיכו יהודי אתיופיה לשמור על הלכות טומאה וטהרה ופרטים שונים בהלכות כשרות. השפה שבה השתמשו יהודי אתיופיה נקראת "געז", וזו השפה בה נכתבה ה"אורית", התורה שבכתב. אנשי ההנהגה הרוחנית של יהודי אתיופיה נקראים "קֵייסים", מילה שמשמעותה היא "כהן". תפקידו של הקייס כולל את הובלת התפילות, ניהול טקסי נישואין וגירושין ושחיטה כשרה של בעלי חיים. בשנים האחרונות מתבצע בקהילה האתיופית תהליך של אימוץ היהדות המסורתית עם שמירה על מנהגים ייחודיים של הקהילה, בין השאר בעזרת צעירים מיוצאי אתיופיה שמקבלים סמיכה לרבנות.
תמונה: http://www.freedigitalphotos.net