מבצע חמץ


640px-Yafo

כתבה: תמר הירדני

ההגדה של פסח מסתיימת באיחול: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", אבל עם כל הכבוד לירושלים, יש עיר אחרת שמככבת בהגדה, הלא היא בני ברק, שבה הסבו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון בפסח, והנחילו לנו מנהגים נפלאים לליל הסדר. הקשר היחיד בין בני ברק של ימינו להגדה של פסח הוא הרחוב הראשי החוצה אותה – רחוב רבי עקיבא – אבל כדאי לדעת שלא רחוק מבני ברק של ימינו, קרוב מאד לצומת מסובים (כן, השם לא נבחר סתם) ניצבת בני ברק העתיקה, שהיא בני ברק האמיתית שבה הסבו רבותינו. מבני ברק זו לא נותר הרבה, ובחפירה ארכאולוגית שנערכה בה התגלו רק כמה קירות עתיקים והרוסים למדי. אם זה לא מספיק, אז על שרידי העיר החרבה הלכה ונערמה לה עם השנים ערימת פסולת עד שהפכה להר אשפה ענק בשם חירייה, על שם הכפר הערבי חירייה שהיה שם פעם.

 

אויבים? בל ייראו ובל יימצאו

למרבה המזל, הקשר בין בני ברק העתיקה לבין פסח לא נקבר לנצח תחת הר אשפה, שכן קרבות מלחמת העצמאות ב-1948 שהתחוללו באזור זכו לשם המסקרן: "מבצע חמץ". מבצע היסטורי זה התרחש בחג הפסח לפני קום המדינה, ושמו מבטא את המאמץ שעשו לוחמי ארגון "ההגנה" לנקות את האזור ממחבלים, מאויבים ומשאר "חמץ", שאסור שייראה ואסור שיימצא. היה זה חודשים ספורים אחרי שהאו"ם הכריז על חלוקת ארץ ישראל בין יהודים וערבים. הערבים הגיבו בזעם והחלו לתקוף ולהרוג יהודים בכל הארץ. כל ניסיון לדבר על לבם ולשכנע אותם שעדיף לחיות בשלום אלה לצד אלה נתקל בחומת התנגדות ובתוקפנות. הם הודיעו שמדינה יהודית לא תקום ולא תהיה, ולא הותירו לנו ברירה אלא להגן על עצמנו ולהילחם בהם.

 

יוצאים למבצע חמץ

המטרה המרכזית של "מבצע חמץ" היתה להקיף את העיר יפו הערבית הסמוכה ולנתק אותה ממקורות אספקה ותחמושת. יפו היתה אז עיר ענקית ומסוכנת בת יותר מ-70,000 איש, שתושביה צלפו יומם ולילה על תל אביב, חולון ושאר היישובים היהודיים בסביבתה, והפילו בהם חללים רבים. כדי לבודד את יפו, צריך היה לכבוש את כל הכפרים הערביים העוינים סביבה, ובעיקר את אלה שהשתרעו בינה ובין בני ברק העתיקה, ואשר ירו בלי הרף על יישובים יהודיים בקרבתם. התקווה היתה שאם הכפרים ייכבשו ויפו תנותק מכל עזרה, תושביה יניחו את נשקם וייכנעו, והאזור כולו יהפוך לשטח מדינת ישראל העתידית.

 

הפתעה באמצע הלילה

לצורך המבצע החשוב הזה גויסו לא פחות מ-18 יחידות לוחמים של חילות השדה של "ההגנה". באישון ליל י"ט בניסן תש"ח יצאו ראשונים חברי חטיבת אלכסנדרוני מכפר אז"ר אל שדה מוקשים שהקיף את הכפרים הערביים הסמוכים ופירקו מוקש אחר מוקש בשקט מוחלט. אחרי זמן שנדמה כנצח, פורק המוקש האחרון והלוחמים הסתערו על התושבים המנומנמים והמופתעים והניסו אותם בבהלה לכל עבר. בשלב זה הצטרפו לוחמי החטיבות קרייתי וגבעתי ללוחמי אלכסנדרוני, וכולם נעו יחד מכפר לכפר. אפקט ההפתעה התמוסס אחרי כיבוש הכפרים הראשונים ובהמשך נתקלו כוחותינו בהתנגדות עזה שגבתה מחיר דמים כבד. במשך שני ימי חול המועד עברו החיילים מכפר לכפר וניהלו בעיקשות ובגבורה קרבות פנים אל פנים ולא ויתרו. בזכותם, בערב שביעי של פסח תש"ח, הוכתר "מבצע חמץ" בהצלחה עצומה, כאשר כיבוש הכפרים הושלם והעיר יפו הוקפה בעמדות של "ההגנה".

 

העיראקים ברחו!

לוחמינו לא התכוונו להסתער על יפו ולכבוש אותה בקרב. ברור היה להם שעיר גדולה כל כך לא תיפול לידיהם, מה גם שהבריטים, שהיו עדיין בארץ, הציבו בתוכה משמר. הם ביקשו, כאמור, רק לנתק אותה מאספקה ותחמושת ובכך לרוקן אותה מתושביה. לכן הם אפשרו לערבים לצאת ממנה בכל רגע שרצו ללא פגע, אך לא לחזור. הבהלה שנזרעה בקרב תושבי יפו היתה עצומה וכאן היתה הצלחתו העיקרית של "מבצע חמץ"; ערביי יפו הגיבו בתדהמה לנפילת הכפרים שסביבם ופחדו שלוחמי "ההגנה" יפרצו אל תוך העיר ויפגעו בהם. הם לא סמכו על מערך ההגנה הבריטי הדל ושידרו קריאות מצוקה נואשות ל"צבא ההצלה" העיראקי, שעשה אז את דרכו באוניות הים התיכון דרומה לארץ ישראל. חיילי "צבא ההצלה" עגנו לבסוף בנמל יפו ונכנסו העירה, אך כשראו את חיילינו ניצבים נחושים בעמדותיהם סביב העיר, הם ברחו כלעומת שבאו עד האחרון בהם.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. היפואים המבוהלים העמיסו את מטלטליהם על משאיות ויצאו בשיירות ארוכות בזה אחר זה מהעיר. בתוך פחות משבועיים התרוקנה יפו כמעט לגמרי מעשרות אלפי תושביה. בזכות כך, בערב הכרזת העצמאות בד' באייר תש"ח, כאשר עזבו אחרוני הבריטים את הארץ ושבו לאנגליה, חתמו מנהיגי הערבים ביפו על הסכם כניעה עם "ההגנה" ויפו היתה לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

 

מעברה בשם "כפר המסובים"

כשמסתכלים היום על המפה של יפו וסביבתה בשנת 1948, קצת קשה להבין איך האזור כולו היה כל כך שונה פעם, ואיך את הכפרים הערביים החליפו ישובים יהודיים. שכונת כפר שלם התל אביבית, למשל, משמרת את שמו של הכפר סלאמה שעל שטחו היא יושבת; אור יהודה יושבת על חורבות הכפר סאקיה; כפר עאנה הוא היום נווה מונוסון; יהודייה הפך ליהוד, יאזוּר הוא אָזוּר, וספאריה הוא צפריה שליד כפר חב"ד. על חלק משטח הכפר הענק חירייה, שניצב כזכור על חורבות בני ברק העתיקה, הוקמה אחרי קום המדינה "מעברת חירייה" לעולים חדשים, שזכתה לשם המיוחד והסמלי: "כפר המסובים". אחרי פירוק המעברה חילקה מדינת ישראל את השטח שבו היא עמדה בין רמת גן, רמת אפעל, כפר המכביה, הספארי ואוניברסיטת בר אילן.

דבר משלל כבישי הענק, היישובים הפורחים והשדות המלבלבים באזור לא מסגיר את עלילות האימה שהתחוללו פעם במקום ואת הקרבות העקובים מדם. רק דבר אחד ניכר היטב בנוף והוא העובדה שה' היה בעזרנו, שניצחנו, שמדינת ישראל קמה ושיצאנו מעבדות לחרות. חג שמח!