כתב נולד – אביגיל פיקובסקי
שמעון פוטרמן אוסף רכבות כבר 52 שנה. כאספן וכיצרן רכבות הוא חובש כמה כובעים: בנאי, נגר, צבע, טכנאי, חשמלאי ועוד רבים אחרים. באוסף הפרטי שלו יש כמה מאות רכבות, וחלקן מוצגות בתערוכת קבע במתחם התחנה הראשונה בירושלים, שנעשתה בין היתר למרכז תרבות לנושא הרכבות. במקום יש לא רק תערוכה מרשימה, אלא מרכז חוגים לגילאי 4–13 שבו לומדים על רכבות, על תנועה ועל מלאכה ויצירה. יצאתי אל מתחם התחנה כדי לראות את הרכבות ולפגוש את האספן.
התערוכה עצמה מוצגת בתוך קרון רכבת אמיתי. משני צדי הקרון מפוזרות לא רק רכבות, אלא גם אוטובוסים, בתים, תחנות דלק, הרים, מחלפים, פנסי רחוב ועוד אין ספור פרטים קטנים שיוצרים יחד מיצג מפליא בדיוקו וביופי המיוחד שלו. "בשטח הבנייה הטרקטורים צריכים להיראות מלוכלכים, ולא חדשים ונקיים, כי זה לא ייראה אמיתי. לכן לאחר שקנינו טרקטור חדש ונוצץ אנו צובעים אותו באופן שייראה מלוכלך. מה שפוטושופ עושה במחשב – אנחנו עושים במציאות."
עבודות הצבע מדהימות, כל פרט ופרט מוקפד באופן יוצא דופן. לדוגמה: סימני מים מתחת לתעלת הניקוז בהר, ובמגדלור כל לבנה קטנטנה צבועה בנפרד. אפילו אני, בתור פרפקציוניסטית מושבעת, התרשמתי.
נוסף על היופי, הרכבות נוסעות! רשת זיזים, מתגים ומשטחים לחיצים מתזמנת את הרכבות, המכוניות והאוטובוסים, וכך כל כלי הרכב לא יתנגשו זה בזה, יעצרו ברמזור אדום, ואף יימנעו מכניסה לתחנת הדלק בשעה שכלי רכב אחר כבר מתדלק בה.
מסתבר שאיסוף רכבות הוא תחביב שיש לו קהל יעד לא קטן, וכדי לספק את הביקוש הוקמו כבר כמה וכמה מפעלים לייצור מיניאטורות, החל ברכבות וכלה בווילונות לחלונות. את רוב הפריטים שמשמשים לבניית התערוכה קנה שמעון מחנויות שונות המתמחות בתחום, אבל יש גם מוצגים שנוצרים מאפס. למשל ארגז החול, שהגדר שלו, לא תאמינו, עשויה מעשרות מקלוני ניקוי אוזניים חתוכים וצבועים. החול בפנים, אגב, הוא חול אמיתי, שמעורב בדבק ומים.
גם מבחינה היסטורית הכל חייב להיות מדויק. לדוגמה, בדגם הרחוב הפנסים צריכים להיות מתאימים לתקופה של הרכבות שנוסעות לידם. "לפעמים לוקח חודשים להשיג שלושה עשר פנסים זהים כאלו כדי להאיר רחוב." זה הרבה יותר מהזמן שלוקח להקים אותם במציאות! אם אתם שואלים אותי, זו דוגמה להבדל בין אדם שמשחק ברכבות לאדם שעוסק ברכבות.
דגמי הרכבות מיוצרים בגדלים מגוונים: הסוג הגדול ביותר נקרא G, מלשון garden ("גן" באנגלית), כי צריך הרבה מאוד מקום בשבילו, ובאירופה נוהגים לשים אותו בגני הבתים. אחריו בא הגודל HO, הגודל הכי מבוקש. אם שאלתם את עצמכם מה הגודל הכי קטן של דגמי רכבות, הרי התשובה: קוראים לו Z, והוא קטן כל כך, שקטר וקרון שלו אינם מגיעים לאורך של כף ידכם. כמובן, הכל בו מדויק מאוד ואין בורג אחד שאינו במקום. קנה המידה שלו הוא 1:220 (!), כלומר שכל 220 סנטימטר במציאות (קצת יותר משני מטר) הופכים לסנטימטר אחד בדגם המוקטן.
ובכן, אם גם אתם אוהבים לשחק ברכבות, דעו שאתם בחברה טובה: המון אנשים מפורסמים אהבו רכבות והחזיקו באוסף מיוחד שכזה, בהם אפרים קישון הסאטיריקן וחבר הכנסת לשעבר אורי אורבך, שהיה העורך הראשון והמייסד של עיתון אותיות.
שמעון מסביר שיש תועלת בעיסוק ברכבות מעבר להנאה שבדבר: "פעם בתי ואני ישבנו והדבקנו וילונות לחלונות בבתים המיניאטוריים, והיא הציעה לי שנעשה חדר אחד בלי וילון, כדי שהמבקרים בתערוכה יוכלו להציץ אל פנים הבית. 'אין בעיה,' אמרתי, 'אבל האם היית רוצה שלך יהיה חדר כזה?'
לאחר מחשבה קצרה היא נסוגה מבקשתה. מהשיחה על הווילונות הגענו לדבר על פרטיות. למעשה, מתוך העיסוק בעולם המוקטן, אפשר ללמוד רבות על עצמנו ועל העולם שמסביבנו."
מאיסוף רכבות אפשר גם לרכוש כל מיני כלים חשובים לחיים, כמו התמדה, השקעה וסבלנות, ובעיקר להמשיך ולדבוק בחלומות הילדות שלכם. מדובר בתחביב משפחתי נחמד, מגבש ומעשיר. הוא אולי הוא לא מתאים לכל אחד, ומצריך זמן רב ומקום, אבל איסוף רכבות הוא תחביב מגניב בהחלט!