שלל צבעי הקשת


דתיים וחילונים פוגשים אחד את השני כמעט בכל מקום: בבניין, באוניברסיטה, בצבא, בעבודה… רק במקום אחד אינם נפגשים: בבתי הספר. אלו כמעט תמיד מיועדים רק לדתיים או רק לחילונים. כתבתנו לומדת בבית ספר משותף לדתיים ולחילוניים ומדווחת על הנעשה מנקודת מבטה ומנקודת מבטם של המחנכים שלה (כן, יש לה שניים)

ID-10076941

כתב נולד: רוני קרעין

בימים אלו אנו מצויים בספירת העומר. ימים אלו מציינים בין היתר את האבל על תלמידיו של רבי עקיבא שמתו כי לא נהגו כבוד אחד בשני. אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". קל לנו להתחבר אל מישהו שדומה לנו בדעות, באמונות ובאורח החיים שלנו. קשה לנו יותר לחבור אל מישהו שדעותיו ואורחות חייו שונות ורחוקות מאורחות חיינו.

קשת–שוהם, בית הספר שבו אני לומדת, הוא בית ספר משלב, כזה שמיועד לתלמידים דתיים וחילוניים. אפשר למצוא הבדלים גדולים בין התלמידים (והמורים), אבל העיקרון של בית הספר הוא שלומדים יחד מתוך כבוד וקבלה של האחר. מסלול קשת קיים בארץ כבר כ-20 שנה ומונה כמה בתי ספר, בין היתר בירושלים, במזכרת בתיה ובשוהם.

אני אוהבת להיות בקשת בגלל האפשרות להכיר ולהתחבר לאנשים שאינם כמוני. הרבה מהחברות שלי הן חילוניות. חברותיי הדתיות מספרות שההורים שלהן החליטו לשלוח אותן ללמוד דווקא שם בגלל שהם אהבו את הרעיון שכל החלקים של עם ישראל לומדים ביחד, ולכל אחד יש מה ללמוד מהאחר.

כיתה אחת, שני מורים

השוני בין בתי ספר רגילים לבתי הספר של קשת מתחיל כבר במורים: בכל כיתה יש שני מורים, אחד דתי ואחד חילוני. את המקצועות לומדים ביחד, אלא אם זה שיעור תורה, הלכה, משנה, גמרא או תפילה שאז הכיתה מתחלקת לשתי קבוצות: קבוצת 'תפילה' שלומדת עם המורה הדתי וקבוצת 'מפגש' שלומדת עם המורה החילוני.

חשבתי שיהיה מעניין לשמוע מהי נקודת המבט של המורים שלי בכיתה, כי בכל זאת ללמד בקשת זה שונה מללמד בבית ספר שהוא רק דתי או רק חילוני. החלטתי לראיין את המחנכים שלי: נורית ועודד. נורית היא מורת 'מפגש' ועודד הוא מורה 'תפילה'.

למה בחרת להיות מורה בקשת?

עודד: "הרעיון שבבסיס דרך לימוד זו מצא חן בעיניי. השילוב הזה נראה היה לי כאפשרי לצו השעה שהוא אחדות בעם ישראל. כמו כן אני רואה את צורת החינוך הזו כדרך טובה לחנך בה את ילדיי."

נורית: "בעיניי זה היה מעניין ומאתגר. יש הרבה תכנים, ולמרות זאת אני לומדת הרבה דברים שלא נחשפתי אליהם קודם. בקשת אפשר ללמד לערכים, בקשת מיישמים ערכים מאוד חשובים בעיניי, כמו מפגש בין אנשים שונים, דו שיח, ומציאת המכנה המשותף של כולם."

מה אתם הכי אוהבים בלהיות מורים בקשת?

עודד: "אני אוהב שאני יכול לומר את דעתי האישית מתוך מקומי האישי, זאת אומרת, שכמורה אני יכול לדבר לפי אמונתי כיוון שאני יודע שיש מורה נוספת שיכולה לאזן את הנאמר מתוך מקומה, בשביל התלמידים שאינם דתיים."

נורית: "אני אוהבת את השיח שיש בין הילדים, את החיבור, את זה שמגיעים ילדים  עם רקע שונה, ובכל זאת מוצאים את החיבור ולומדים להעצים את המשותף."

דגש גדול על דו-שיח

מורים נתקלים בכל מקום בקשיים שונים, אך בבית ספר משלב נראה שהקשיים גדולים יותר. רציתי לדעת באילו קשיים הם נתקלים.

עודד אומר שהקושי העיקרי שהוא מוצא, הוא גם היתרון של מורה בקשת. והוא הצורך לעבוד בשיתוף פעולה עם מורה אחר. לנורית קשה להסתדר עם מסגרת הזמן כי יש הרבה מאוד תכנים והרבה נושאים מעניינים, אבל תמיד צריך לוותר על משהו.

 

מה ההבדל הגדול בין ללמד כיתה משלבת לבין ללמד כיתה דתית או חילונית?

עודד: "בכיתה חילונית, למשל, אני נדרש להתחשב בדעותיהם של משפחות תלמידיי ולמתן את אמירותיי הדתיות. בכיתה דתית אני יכול ללמד באופן חופשי יותר כפי השקפת עולמי האמונית, ואילו בכיתת קשת יש לי את שני הצדדים, מצד אחד היכולת לומר את  דעתי האישית האמונית ומצד שני לכבד ולאפשר דעות אחרות."

נורית: "גם בכיתה רגילה שמוגדרת ככיתה חילונית יש קשת של תפיסות עולם: יש ילדים חילונים, ויש ילדים שומרי מסורת, אבל פחות שמים דגש על הדו-שיח ביניהם. היפה בקשת הוא שנותנים לזה הרבה יותר מקום."

ניצלתי את הריאיון כדי לשאול מה הם הכי אוהבים ללמד. גיליתי שהשיעורים האהובים על עודד  הם השיעורים המשותפים בהם לומדים לקראת מועדי ישראל (יחד עם זאת שהלמידה התורנית עם קבוצת התפילה אהובה עליו מאוד.) נורית אוהבת את שיעור נביא, פרשת שבוע ותורה מכיוון ששם אפשר לשמוע את שני הקולות.

האם לדעתכם קשת מוסיפה לאהבת החינם בעם ישראל?

עודד: "בהחלט כן! התובנה שהגעתי אליה כבר לאחר מספר חודשים מתחילת עבודתי היא שאופן הלמידה הזה שבו כל אחד מקבל את האחר כפי שהוא, ומתוך כך לומדים לקבל את האחר כפי שהוא, הוא בסיס עיקרי לקיום מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'."

נורית: "מאוד. לדעתי שתי הקבוצות ביחד מורידות דעות קדומות."

לסיכום, אין ספק שללמוד וללמד בקשת זו חוויה שונה לגמרי מאשר בבית ספר רגיל. זאת הזדמנות להכיר ולהיות חברים באמת של כל מיני ילדים שסתם ככה לא הייתי פוגשת בחיים, וכמובן להרבות אהבת חינם בישראל.