"אין לי מה לעשות", התעצבן דניאל, "אין לי סבלנות לקרוא או למחשב". "מה עם החברים שלך?", אמא הוציאה בקבוק מים קרים מהמקרר ומזגה לילדים. "כל אחד עסוק עם האח או האחות הקטנים שלהם. אין עם מי לדבר", רטן דניאל. "זה מזכיר לי", הגישה אמא כוס לאלעד העסוק עד מאוד, "אני צריכה לצאת לשעתיים. תעשה משהו נחמד עם האחים שלך".

משפחת פעמון – קייטנת ילדים

אמא שלי אומרת שכדאי לכל אחד ליצור אוסף. זה יכול להיות אוסף גדול או קטנטן, נדיר או סתמי, זה לא כל כך משנה. "מי שאוסף - אוסף גם את עצמו," היא אמרה, ולמרות שלא כל כך הבנו למה היא מתכוונת כולנו שמענו בקולה ויצרנו אוספים. אנחנו לא משפחה רשמית של אספנים, אבל כל אחד אצלינו מומחה לאוסף מסויים.

האוסף שלי

שלום נסיינים ונסייניות, וכיף שהצטרפתם אלי! היום אני מזמינה אתכם לצאת מהמעבדה, לשם שינוי. בואו נחכה שהשמש תרד, נצא החוצה, ונרים את הראש... ומה נראה? כוכבים! עוד לא סיפרתי לכם, אבל אני מכל המדעים, אני הכי אוהבת אסטרונומיה! מה זה אסטרונומיה, אתם שואלים? זה בדיוק זה - להרים את הראש ולהסתכל על הכוכבים.

המעבדה של מרגריטה: כוכבים נופלים

הקשר המיוחד של עדי וכפיר הצמיח תנועת נוער שמונה כיום מעל 2,500 חניכים. שירה רבינוביץ' יצאה להכיר מקרוב את תנועת "כנפיים של קרמבו" וגילתה את הכוח של אהבה והתמסרות

כתב נולד – כנפיים של אהבה

רבן יוחנן בן זכאי היה תנא גדול ונערץ, היחיד שזכה בתואר "רבן" אף על פי שלא היה ממשפחת הנשיאים של בית הלל. בערב החורבן תלמידיו הוציאו אותו מירושלים באמצעות תכסיס נועז, והוא התייצב לפני אספסיאנוס כששלוש בקשות בפיו

שלוש המשאלות

"סוכריות כאלה יכולות לגרום לילדים קטנים לחנק חס ושלום! מוכרחים להוציא את כולן מהשקיות!" "מה?" התקוממה בת אל. "אחרי שעבדנו כל כך קשה נפרק את כל השקיות?!" "את לא חייבת," אמרה אמא בעייפות, "אבל אני לא אתן לילדים ממתק שעלול לסכן אותם."

שקית הפתעות

כולנו יודעים ש"הכי אוהב" אחד שונה מה"הכי אוהב" האחר, לכן אפשר להגיד בפשטות, ובלי לשקר, ששילוח הכי אוהב את פֶפֶת.

פֶפֶת

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר סִפַּרְנוּ לָכֶם שֶׁיָּעֵל וַחֲבֶרְתָּהּ מִיכַל הֵכִינוּ סַלְסִלּוֹת מְקֻשָּׁטוֹת לְטֶקֶס שָׁבוּעוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר. כְּשֶׁדַּלְיָה חֲבֶרְתָּהּ שֶׁל אִמָּא רָאֲתָה אֶת עֲבוֹדָתָן הִיא הִתְלַהֲבָה, וְהַבָּנוֹת הֵבִינוּ שֶׁהוֹרִים רַבִּים לְיַלְדֵי הַגַּן יִשְׂמְחוּ לְשַׁלֵּם לָהֶן בְּעַד סַלְסִלָּה מְיֻחֶדֶת וּמְקֻשֶּׁטֶת. הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶן הָיְתָה שֶׁבִּשְׁבִיל לִמְכֹּר סַלְסִלּוֹת מְקֻשָּׁטוֹת הֵן קֹדֶם כֹּל צְרִיכוֹת לִקְנוֹת סַלְסִלּוֹת פְּשׁוּטוֹת בַּשּׁוּק. אַךְ מֵאֵיפֹה יִהְיֶה לָהֶן כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת אוֹתָן?

מַשְׁקִיעִים וּמַרְוִיחִים

האם השמות גייזל, דה-סנט אכזיפרי או מתיו ברי מוכרים לכם? סיכוי טוב שהשמות הללו לא אומרים לכם דבר. לעומת זאת, אין סיכוי שלא שמעתם על חתול תעלול, הנסיך הקטן או פיטר פן. אתם מוזמנים להכיר את הסופרים שמאחורי הסיפורים

שלושת המופלאים

4,000 שנות היסטוריה, 2,000 אתרים אריכאולוגיים, 800 מטרמעל פני הים, 70 שמות, 47 שנות איחוד, 24 מלכים תנ"כיים, 7 שערים, 2 בתי מקדש, עיר אחת ומאוחדת. לרגל יום ירושלים, אותיות מביא לכם סיפורים עם ניחוח של אבנים וזהב

ירושלים של סיפורים

"לאן אתם הולכים?" שאלה מעיין את אמא ואבא, שהתארגנו לצאת. "לערב שירי ירושלים," ענה אבא. אה, נכון. יום ירושלים, נזכרה מעיין. בכל שנה אבא ואמא יוצאים לערב שירה שכולו שירי ירושלים ואחר כך מצטרפים לצעדה לילית בעיר ומגיעים לכותל. "גם אני רוצה לבוא! א... א... אפצ'י!" "זה לא אירוע לילדים, חמודה," נישקה אותה אמא. "וחוץ מזה, את מצוננת וצריכה לנוח במיטה. את רוצה לכתוב פתק לשים בכותל?"

האריה משער האריות

וְהַשַּׁבָּת נִקְרָא אֶת פָּרָשַׁת "בְּחֻקֹּתַי "אֲשֶׁר מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל הַחַיִּים מָתַי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מְקַיְּמִים וְאֵיךְ הֵם שְׁרוּיִים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים: גְּשָׁמִים שֶׁל בְּרָכָה (בַּתְּקוּפה הַנְּכוֹנָה), הָעֵצִים עֲמוּסִים בְּפֵרוֹת הָעוֹנָה, שִׂגְשׂוּג וּפְרִיחָה וּצְמִיחָה כַּלְכָּלִית, בָּאֲוִיר מִתְנַגֵּן שִׁיר חָדָשׁ וְקָלִיט.

בחוקותי

בשבוע שעבר נהנינו ממופעי זיקוקים מרהיבים בשמי הארץ לכבוד יום ההולדת של המדינה, ובשבוע הקרוב נחגוג את חג האש והלהבות, הלוא הוא ל"ג בעומר. צוריאל הורוביץ יצא לבדוק ממה עשויים הזיקוקים ומה הקשר שלהם לתלמוד הבבלי

ניצוצות של אושר

כתבה: שגית הורוביץ יש הרבה רגעים מרגשים בעבודה בגן חיות. כל כך הרבה המלטות ובעלי חיים חדשים שמגיעים, וגם פרדות עצובות מבעלי חיים, אם לצורך מעבר לגן חיות אחר ואם מסיבות כואבות יותר. אבל לרגע הזה ציפיתי יותר מכל דבר. כבר שנים שאני חולפת על פני הכלוב הישן של הטיגריסים, […]

הטיגריסים עוברים דירה

איזה מזל שגלעד הגיע. איזה מזל שיש לו צחוק מתגלגל ומידבק. איזה מזל שנכנס לכולנו שכל לראש בסוף! פשוט מזל. אבל כל זה היה בסוף. בהתחלה הכול היה שונה. וסיפורים, כידוע, כדאי לספר מההתחלה.

מדורה לתפארת