מאת איה גולדשמיד
"מה אתם עושים?!" נשמעה צווחה זועמת.
צמד הפועלים שעמדו משני צדי הפסל הגדול הביטו זה בזה בתדהמה. אחד מהם נפנה לעבר האישה גדולת הממדים, שהביטה בהם כאילו נתפסו באמצע שוד מזוין.
"גברת, הכיכר נסגרה לציבור הרחב. לא ראית את השלט?" הוא שאל.
"ראיתי, בטח שראיתי, אבל הייתי חייבת לראות בעיניי אם נכונות השמועות".
"ולאילו שמועות את מתכוונת?" התערב הפועל השני בשיחה, מנסה לסמן לחברו לקרוא בדחיפות לאנשי הביטחון.
"השמועה שלוקחים לנו את הפסל. כמעט 400 שנה הוא עומד בכיכר העיר, וכולם נהנו מיופיו. עכשיו תכלאו אותו באיזה מוזיאון נוצץ, ותגבו דמי כניסה מכל מי שירצה להעיף בו מבט?"
"תסתכלי עליו רגע", הפועל קרב אל הפסל. "לא הזדקן קצת, הבחור, מאז שהכרת אותו?"
"האמת היא שכן", היססה האישה. "הוא התפורר בכמה מקומות, אף פעם לא הבטתי בו מקרוב כל כך. איך זה קרה?"
"גשם מזוהם", נאנח הפועל. "עוד כמה טיפות כאלו – ולא יישאר מהפסל הזה כלום".
טיפות קטנות של גשם נשרו פתאום על הכיכר, גולשות על פניו של הפסל הדומם.
"אז קחו אותו, מהר", צרחה שוב האישה. "למה אתם מחכים?!"
חומץ, חומץ משמים
אין הרבה דברים שמסמלים עבורנו דבר טוב ומבורך כמו הגשם. אנחנו מתפללים לגשם, מחכים לגשם ודואגים כשהוא מבושש לבוא. אנו זוכרים גם את ההבטחה האלוקית למנוע מאתנו גשמי ברכה, והיה אם עם ישראל יחטא.
אבל יש גם גשמי קללה המזיקים לאדם, לבעלי החיים ולטבע. ובשתי מילים: גשם חומצי.
לפני כ-30 שנים החל תהליך עצוב: יערות באירופה ובארצות הברית החלו למות ללא סיבה.
"מה קורה פה?" תמהו החוקרים המודאגים. היום כבר יודעים שהאשם העיקרי הוא הגשם החומצי.
הסיפור מתחיל כאשר גשם רגיל עובר דרך אוויר מזוהם. כיצד קורה שאוויר צח מזדהם פתאום?
תחנות כוח לייצור חשמל, בתי חרושת ומכוניות – משתמשים כולם בדלק פוסילי, העשוי מנפט או פחם. כאשר דלק פוסילי נשרף, הוא פולט גזים רעילים ומזהם את האוויר. גז תחמוצת החנקן (NO2) וגז הגופרית הדוּ-חמצנית (SO2) הם שניים מהגזים הרעילים הללו.
העסק מסתבך כאשר הגזים הרעילים מתחברים עם טיפות מים קטנטנות בעננים, וביחד יוצרים את החומצה הגופרתית והחומצה החנקתית.
בסופו של דבר, מתקבל גשם חומצי ומזוהם (ולפעמים טל, שלג או ערפל), המסוגל לנדוד בין מדינות ואפילו בין יבשות. כך, זיהום אוויר בסין יכול לרדת כגשם חומצי ב…יפן.
מתנקש מקצועי
הגשם החומצי מרטיב את העולם, ומזיק כמעט לכל מי שהוא מרסס עליו. טיפות הגשם מחלחלות לאדמה, מגיעות למעיינות, למֵי התהום ולאגמים, וחגיגת זיהום מתחילה.
הגשם החומצי הכחיד, למשל, את דגי טרוטת הנחלים בהרי האפלצ'ים שבארצות הברית. המים החומציים מסוכנים לדגים, וגם לבֵּיצים אין חשק לבקוע בשלולית של חומץ. אגמים של מים מתוקים נותרו, בשנים האחרונות, רֵיקים מדגים,בעוד שבעבר שטו בהם בשלווה המוני דגים ממינים שונים.
לעתים נפגעים בשלב הראשון רק הסרטנים, שבלולי המים והצדפות, אבל כשאין לדגים שניזונים מהם במה לשבור את רעבונם, כל שרשרת המזון נפגעת. האיזון האקולוגי נהרס, והאגם כולו הולך ודועך.
גם הצמחים לא מסתדרים עם הגשם החומצי. האדמה מתמלאת רעל, השורשים לא מצליחים לספוג ממנה חומרים חשובים כגון סידן ואשלגן, העלים מתמעטים, הצמח לא מתרבה וכל הגינה יבשה וקמלה.
כיום מאשימים את הגשם החומצי בהשמדת אינספור יערות שגססו וגוועו בשנים האחרונות ללא סיבה גלויה לעין, באירופה ובצפון-אמריקה. גם בניינים, פסלים ואנדרטאות ניזוקים קשות מהגשם החומצי.
החומצות שוחקות את אבן הסיד, מפוררות את השיש ומאכלות את המתכות. מִבנים היסטוריים רבים באירופה שהחזיקו מעמד במשך אלפי שנים, פשוט הולכים ונמסים בגשם החומצי. פסלים רבים מוצאים מִקלט במוזיאונים מוגנים, אך מה עם הפרתנון באתונה (מִקדש יווני עתיק ומפורסם)?
ואם לא די בכל אלה, הגשם החומצי מזהם לנו את מֵי השתייה, וחושדים שהוא גורם לאנשים לבעיות נשימה.
המתנקש המקצועי הזה פועל ביעילות מְרבית באֲזורי תעשייה מרכזיים, ליד עורקי תחבורה ראשיים ובמקומות בהם יורד גשם רב, שגורם לנו לשקוע עמוק בבוץ.
לא מחמיצים פנים
לא רק אנחנו, בני האדם עם המכוניות הנוצצות והכלים החד-פעמיים, הזמנו את הגשם החומצי. לעתים הוא נוצר גם באופן טבעי: יער שנשרף, הר געש מתפרץ או חיידקים העסוקים בפירוק חומר אורגני (המכיל פחמן) פולטים גזים רעילים של גופרית וחנקן, ועלולים לגרום לגשם חומצי. אבל, בכל אופן, ללא התערבות האדם לא היה יורד כל כך הרבה גשם חומצי.
משמח לדעת שניתן לשקם, לפחות חלקית, אזורים שנפגעו מגשם חומצי, ובעיקר נהרות. בתהליך השיקום מפזרים אבקת סיד במֵי הנהר, וזו מבססת את המים (כלומר, מפחיתה את החומציות שבהם). מדינות סקנדינביה משתמשות בשיטה היקרה הזו כבר כמה שנים, אבל התוצאות אינן יעילות לאורך זמן.
ומה עם ארצנו הקטנטונת?
מסתבר שעם כל האויבים מבית ומחוץ, דווקא הגשם החומצי לא מעז להתעסק אתנו.
בשנות ה-80' נפלטו לאוויר גזים רעילים רבים, במיוחד בסמוך למִפעלי תעשייה כגון מִפרץ חיפה ונמל אשדוד. בין הגזים היתה גם הגופרית הדוּ-חמצנית, העלולה לייצר גשם החומצי. אבל לשִ(בחה של מדינת ישראל יאמר שזו לא ישבה בחיבוק ידיים, וגייסה את החוק לטובת העניין.
למִפעלים לא נותרה ברֵרה. הצווים האישיים בשם החוק אילצו אותם לעבור לשימוש בדלקים דלֵי גופרית, וזיהום האוויר פחת.
מלבד זאת, בישראל לא יורד גשם רב, והגיר באדמה לא נשטף. הגיר הוא חומר בסיסי המרגיע חומצה כאשר הוא פוגש בה ללא הודעה מוקדמת, ולצמחים שלום.
הכינרת שלנו, מסתבר, נוטלת אף היא חלק במִלחמה נגד הגשם החומצי. קרקעית הכינרת מרופדת בגיר, וכל ניסיון להחמיץ את המים נכשל מבעוד מועד.
אז באמת שכיף לסיים הפעם במשהו מתוק, כי הרי אין לנו ארץ אחרת.
שיעור כימיה על קצה המזלג
חומצה נמדדת על סולם ה-PH.
מצד אחד של הסולם נמצאות החומצות (14-7) ובצד השני החומצות (7-0).
המספר 7 הוא ניטרלי – לא חומצה ולא בסיס.
החומצה הכי גבוהה היא בדרגה 0.
גשם רגיל, שאינו גשם חומצי, יהיה בעל רמת חומציות של 5.5
גשם חומצי עלול להגיע לדרגת חומציות 2! ולשם המחשה: רמת החומציות של לימון ושל חומץ עומדת על 2.2.
פינת הדִילֶמוּוּוּ
לא פעם יורד גשם חומצי במדינה מסוימת, בשל זיהום אוויר ממפעלי תעשייה במדינה שכֵנה.
האם המדינה הניזוקה רשאית לדרוש פיצוי כספי מהמדינה המזהמת, בשל הנזק הכבד שנגרם לה?
ואולי מדובר באסון טבע, שהמדינה השכֵנה אינה אחראית לו?
מה דעתכם?!
הידעתם? כל גשם הוא חומצי מעט, בשל הפחמן הדוּ-חמצני שבאוויר, אשר נמס בטיפות המים. אך גשם חומצי עלול להיות חומצי פי-100מגשם רגיל