מאת דיקלה ד' גל-עד
צילם: משה לוין
מדי שני וחמישי מגיעים לכותל המערבי שבירושלים נערים רבים, על מנת להניח תפילין ולעלות לתורה בפעם הראשונה בחייהם. אין כמו ירושלים, ובטח שאין כמו הכותל, כדי להעצים את התחושה המופלאה של הגעה לגיל מצוות. החגיגיות, המקום הקדוש, המעמד המרגש… אני בטוחה שרבים מכם חוו את החוויה הזו כצופים ואולי גם כחוגגים.
בתקופה זו שלקראת יום ירושלים, מראה ההתקהלות בכותל שכיח למדי, כמו גם חגיגות בר המצווה המתקיימות שם. מתקיימת קריאת התורה, וכל משפחה מוסיפה למאורע את הנופך הייחודי לה. יש כאלה שמגיעים באשמורת הבוקר, יש המגיעים מצוידים במיני מתיקה, יש כאלה שממש 'פותחים שולחן' אחרי העלייה לתורה והתפילה, ויש כאלה שמביאים כלי נגינה ומושכים את כל תשומת הלב אליהם.
ביום חמישי, ראש חודש אייר, זכו באי הכותל למסיבת בר מצווה מיוחדת ובלתי שגרתית בעליל. במקום כמה בני משפחה שבאים ברכבים פרטים, הגיעו כמה אוטובוסים, עם מלווים, ילדים והורים, ואפילו קבוצת מתנדבים. הם קיבלו את בני ובנות המצווה בשירה אדירה, בתופים ובמחיאות כפיים, ולאט לאט ירדו אחריהם מן האוטובוסים, נרגשים ומבוישים – נערי ונערות 'גיבורים קטנים'. השירה המשיכה עד שהנערים והנערות ומלוויהם התפצלו, כל אחד לעזרה שאליה הוא שייך. בעזרת הגברים עלו לבמה בזה אחר זה נערים מיוחדים, שהניחו תפילין בפעם הראשונה בחייהם, והצליחו גם לקרוא פסוק מפרשת השבוע.
בדרכו של אבא
זה לא עניין של מה בכך כלל וכלל. ילדי תנועת 'גיבורים קטנים' בכלל אינם חייבים במצוות לפי המסורת היהודית, כיוון שהם ילדים עם פיגורים שונים – החל מפיגור קל, וכלה בפיגור כבד. אבל גם לילדים הללו מגיעה חגיגת בר ובת מצווה. כך סבר וסובר עו"ד יריב וינצר, מייסד העמותה המיוחדת, שאחת ממשימותיה היא החגיגה המופלאה הזו.
עו"ד וינצר, איך מגיעים להקמת עמותה שכזו?
"מדובר בהגשמת חלום ילדות. מגיל 15 אני חי ונושם התנדבויות. אבי, אשר היה מנהל בחברת דן, נהג לקחת אותי מדי שבוע באוטובוס כנהג מתנדב של שמחה הולצברג ז"ל – מי שהיה אבי הפצועים. כך שמאז מלחמת ששת הימים ההתנדבות הייתה אצלי בבית אבא עם שמחה ונכי צה"ל, וכך גם תמונת אמי שכל השנים התנדבה בוויצ"ו ישראל."
ואתה?
"עוד לפני הצבא התנדבתי במשמר האזרחי ולאחר השירות התנדבתי שנים ב-מ.ד.א ובמשטרה."
מה זו התנדבות עבורך?
"ההתנדבות עבורי היא לתת ולהיות מוביל. זה עולם פנימי. כל השנים אני עוסק בהתנדבויות בגופים ציבוריים. אני זוכר שמילדות אמרתי שכאשר אגיע לגיל ארבעים יהיה לי כסף, אעסוק במשהו לטובת הקהילה ואהיה עו"ד. אלו היו חלומות ילדותי, וכולם בסביבתי ידעו זאת. במסיבת הפתעה שלי לגיל 40 (היום אני בן 51) אמרתי קבל עם ועדה כי אני הולך להגשים את חלום ילדותי."
למענם
יריב רתם את אשתו מיכל, סוכנת ביטוח במקצועה, ובמהלך חודשים כתבו יחד תכנית להקמת גוף חינוכי. לפני כעשור הם ארגנו מפגש עם כמה חברים. במפגש יריב שיתף, סיפר ורתם גם אותם לחלום שלו, הוציא דף וכתב אמנה קצרה בנוגע לעמותה שהוא רוצה להקים. מהרגע שבו הוחלט על הקמת העמותה ועד היום, נעשו מגוון פעילויות מהנות ביותר. בתוכן: טיולי ג'יפים, גיוס לשנת התנדבות בצה"ל, כיתות מחשבים, פינת חי, אומנים בבתי הספר, מפגש עם מספר הסיפורים יוסי אלפי, יציאה למשחקי כדורסל וכדורגל, אירועי פורים וחנוכה שונים: פסטיבל, פסטיגל, הצגות ילדים וכו'.
מדוע בחרת דווקא באנשים עם פיגור?
"היה לי טבעי ללכת לעולמם של אנשים בעלי פיגור שכלי כי "שאבתי" זאת בבית – אמי עבדה מעל 35 שנה בבית ספר 'אורים', שהוא בית ספר לחינוך מיוחד בגבעתיים, כך שהנושא לא היה זר לי והכרתי את האוכלוסייה המיוחדת הזו."
ולמה להקים דווקא עמותה עבורם?
"האוכלוסייה הזו לא באה במגע בחיי היומיום עם אוכלוסייה רגילה. לילדים עם פיגור יש מוסדות לימוד משלהם החל מגיל מעון, וכיוון שכך, יש חלקים גדולים בעמנו שלא מכירים אישית אנשים כאלו. בנוסף, כיוון שההתעסקות עם האנשים הללו היא לא פשוטה, יוצא שמי שמפעיל אותם משתדל ככל יכולתו להעביר את ימיהם בנעימים ככל הניתן, אבל בכל זאת, הם לא זוכים לפעילויות כמו שאר הילדים הרגילים. בהקמת העמותה הזו, שהיא, אגב, מורכבת כולה ממתנדבים, אנחנו מצליחים להביא אותם למגוון רחב ובעיקר מהנה של פעילויות שמתאימות להם, ועל ידי כך הם זוכים לפגוש, מעבר למתנדבים המקסימים, גם אוכלוסייה רגילה."
מיהם החניכים?
"ילדים מגיל 6 עד 21 ברמות פיגור שונות, מכבד ועד קל."
מהן תגובותיהם לנוכח ההתגייסות וההבנה למצבם?
"במילה אחת – אושר! הם מודים לנו במילה, בחיוך, באהבה שאנחנו מקבלים מהם."
מי הם בתי הספר שנטלו חלק ביום הנחת התפילין?
"15 בתי ספר מבאר-שבע, אשקלון, ראשון לציון, חולון, תל-אביב, פתח-תקווה, כפר-סבא, נתניה וחדרה."
תמיד יש מקום לעוד יד
כשמדברים עם יריב על העתיד, הוא קודם כול מקווה שמה שהשיג עד היום ימשיך. וזה אומר מתנדבים מכל רחבי הארץ, שנענים לכל מיני בקשות שלו כמו: מבוגרים עם רכבי שטח לפעילות אקסטרים, מתנדבים בגילאים שונים ליום כיף בלונה פארק, או ילדים בגיל מצוות שיבואו לשמח את הגיבורים הקטנים בכותל, כמו שעשו בני בית ספר 'חורב' עם מוריהם, בהמשך למפגשים שיש להם במשך כל השנה. גם חבר הכנסת משה כחלון, היושב על כיסא גלגלים, עשה מאמץ להגיע לכותל על מנת לחגוג עם בני המצווה, וזאת בהמשך לקשר עם העמותה שנמשך כבר כמה שנים. עם זאת, הוא מקווה כי הפעילות שנעשית כעת לגילאים שונים עד גיל עשרים ואחת, תמשיך גם לאחר גיל בית הספר. החזון שלו הוא לשלב אנשים מיוחדים במסגרות רגילות ככל האפשר, למצוא להם חברים 'רגילים' ולגרום להם ולהוריהם שמחה רבה ככל האפשר.
ואם גם אתם רוצים להיות שותפים לפעילויות של 'גיבורים קטנים', אתם מוזמנים להיכנס לאתר הבית שלהם, ולראות אם אתם או הוריכם תוכלו להשתלב באחת הפעילויות הקרובות:
www.giborimktanim.com