רות ביתן-כהן
בעת שעמים ברחבי העולם ישבו וכתבו סיפורים שונים על הא ועל דא, התמקדו אבותינו בפיתוח הספרות היהודית המבוססת על תורתנו. המדרש (מלשון "לדרוש", לחקור) הוא חלק מספרות חז"ל. הוא מחדש לנו, מרחיב את הסיפור המקראי ומוסיף לו פרטים. כמו כן, בדומה לאגדות העמים (להבדיל) מבטאים מדרשי האגדה רעיונות, מסרים וערכים שביקשו חז"ל להנחיל לדורות הבאים, ובהם לימוד התורה, המשפחה, אבות האומה ועוד. הם עשו זאת באמצעות משלים, הרחבות לסיפורים מקראיים ומעשיות חכמים.
במקור נכתבו המדרשים בעברית ובארמית והם שולבו במשנה ובתלמוד. הם קובצו בספרים נפרדים דוגמת "מדרש רבה" ו"מדרש תנחומא".
הקבצים הקדומים ביותר של מדרשי אגדה המצויים בידינו הם מלפני אלף וחמש מאות שנים. לאחר מכן החלו להופיע קובצי מדרשים שלוקטו מקבצים קדומים ונערכו מחדש, כגון: "פרקי דרבי אליעזר", "מדרש הגדול", "ילקוט שמעוני" ועוד. גם במאה האחרונה הופיעו קבצים של מדרשי אגדה מעובדים, כמו "ספר האגדה" שנערך בשנת 1913 בידי ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי. אתם בוודאי מכירים את סדרת ספרי הילדים "כה עשו חכמינו" מאת יוכבד סגל – וגם את "חכמינו לימינו" מאת אורי אורבך, שבהחלט מתאימה לימינו אנו.
והנה דוגמה לתרגום ועיבוד של מדרש אגדה מבראשית רבה, פרשה לד (עיבוד ארוך יותר למדרש זה ניתן לקרוא בספר "חכמינו לימינו" חלק א):
חד תלמיד מן דר' יוסי הוה יתיב קודמוי הוה מסבר ליה ולא סבר ליה.
לרבי יוסי היה תלמיד שהתקשה מאוד בלימודים, ולא הבין דבר ממה שלימדוהו.
א"ל: למה לית את סבר?
שאל אותו ר' יוסי: "מדוע אינך מבין את מה שמסבירים לך?"
א"ל: דאנא גלי מאתראי.
ענה התלמיד: "מכיוון שאני רחוק מביתי ומתגעגע אליו."
א"ל: מהיכן אתר את?
שאלו ר' יוסי: "מהיכן אתה בארץ?"
א"ל: מן גובת שמאי.
ענה התלמיד: "מגובת-שמאי."
א"ל: ומה אינון אוירא דתמן?
נזכר ר' יוסי ואז הבין הכול. הרי גובת-שמאי הוא המקום הכי אומלל בארץ, מכיוון ששורר בו חום אימים והוא מלא ביתושים. אך מכיוון שלא רצה להעליב את התלמיד, שאל אותו: "ומה מיוחד במקום הזה?"
א"ל: כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה.
ענה התלמיד: "בגובת-שמאי, כאשר נולד תינוק אנו מורחים תאנים אדמדמות על ראשו, כדי שהיתושים לא יעקצו אותו, ולכך אני מתגעגע."
אמר: ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו.
הבין ר' יוסי שקשה לאדם ללמוד ולהתרכז כאשר הוא רחוק מהבית ומהאוויר והאווירה שאליהם הורגל, גם אם מדובר במקום שלנו נראה אומלל. ולכן אמר: "ברוך שנתן חן המקום בעיני יושביו" – מבורך הקב"ה שמלמד אנשים לאהוב את המקום שבו הם גרים. גם אם יש מקומות טובים יותר, כל אחד אוהב את הבית שלו, וקשה לו כאשר הוא מרוחק ממנו.