אחד הדברים שאנחנו הכי שונאים לשמוע מההורים, או מהמבוגרים בכלל, זה כמה כיף לנו שאנחנו ילדים כי החיים שלנו נטולי דאגות. נדמה כאילו בגיל מסוים האדם מתחיל לשכוח את כל הדברים הגרועים שבלהיות ילד, ומתעקש להאמין שלהיות מבוגר זה נורא ואיום, אבל כשהוא היה קטן היה "מה זה כיף", וכל יום נראה "קסום", וכמובן "נטול דאגות".
אז למה הם עושים את זה? טוב, אז פרט לעובדה החשובה שהם פשוט שוכחים (כי מי רוצה לזכור שלהיות ילד יכול לפעמים להיות נורא מעצבן…), יש דבר אחד מיוחד, שילדים באמת זוכים לו: וזה להתחיל מחדש בכל שנה.
לא תמיד אנחנו מבינים איזה יתרון גדול טמון בכך. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלקטר על כך שהחופשות הסתיימו, ושהלימודים מתחדשים, וששוב צריך לחזור לכיתה, ואופס, שוב הלכנו בטעות לכיתה שבה למדנו בשנה שעברה (לכמה מכם זה קרה כבר?…). אבל אולי בגלל זה חלק גדול מהמבוגרים משתוקק כל כך לחזור לגיל הזה: כי מי שהולך כל יום לעבודה, כל שנה, ויש לו כבר שגרה, זוכר לטובה את התקופה שבה כל שנה הייתה משהו אחר. עכשיו אתם גדולים יותר, באופן משמעותי, מהשנה שעברה. הכיתה אחרת, המורה אולי אחרת, וחומר הלימוד אחר וקשה יותר. אולי גם יש לכם חברים חדשים. כל הדברים האלה הם דברים טובים, כי הם מפגישים אתכם עם עולם שלא הכרתם קודם. ואם זה לא כיף, אז מה כיף?
(לקרוא את אותיות… אבל זה לא נחשב.)
אז הבאנו לכם גיליון שיעזור לכם להתחיל מבראשית, תרתי משמע. ראשית: מדור חדש ומצחיק לגמרי לפרשת השבוע, שיספר את סיפורן של שתי משפחות מיוחדות במינן, שכל אחת הולכת לפי פרשנות אחרת לפרשה… נמשיך לתחרות שבירת השיא לשרשרת הארוכה לסוכה, שאליה התקבלו אלינו עשרות צילומים מדהימים שלכם והצלחנו לפרסם רק שלושים. משם – לכתבות שיסייעו לכם להיפרד מהחופשות: למה נחמד לחזור לשגרה, איך לעשות זאת, וגם כתבה מיוחדת על תלמוד תורה שבכלל לא קיים אצלו חופש גדול.
אז כבר נגמר לי המקום, והעיתון מרובה, אז שתהיה קריאה נעימה ושבת שלום!
שלכם, ליאת