מי שצפה בסרט "צ'רלי בממלכת השוקולד", בטוח השתוקק להיות צ'רלי בעצמו. לנו הייתה הזדמנות כזו, כשהתבקשנו מטעם העיתון לסקור את ממלכת השוקולד של מפעל 'כרמית'. נו, אם חייבים – אז חייבים… קשים חייו של כתב נולד….
כשנכנסנו למפעל, לבשנו חלוקים מאל-בד וכובעים תואמים, ששיוו לנו את המראה האופנתי של לבורנטיות עם כובעי רחצה. על הביגוד המטופש פיצה הריח המדהים שהיכה בנו כשנכנסנו למפעל- ריח מתוק ומנחם של שוקולד, שהזכיר לנו את תיאורו של צ'רלי בממלכת השוקולד- "…האוויר (היה) מבושם בריחה המתוק-כבד של שוקולדה נוזלית!". הריח התחזק ככל שהקרבנו למכונה גדולה וארוכה, שהשמיעה טרטורים וזמזומים. זו הייתה מכונה לייצור וופלים. בלוקים של וופל דמיינו את הטוסטר שיש לכם בבית. עכשיו תגדילו פי חמש. מעולה. ככה המכונה נראתה – עשרות טוסטרים ענקיים מתמלאים בבלילה שהשפרצה עליהם מצינורות דקים, וממשיכים להסתובב ממש כמו קרונות בגלגל ענק (מחקרים הוכיחו כי וופלים שחוו בחילה הם הוופלים הטעימים ביותר..). לאחר מכן, יוצאים מהטוסטרים דפים דקים ועצומים של וופלים, שגרמו לנו לתחושה שזה מפעל שמייצר ממתקים לענקים. ומתחילים להכין את הסנדוויץ' – הוופל נמרח בשכבה של שוקולד נוזלי (אהה! זה מקור הריח הנפלא!), עליו מונח דף נוסף, עוד שוקולד, ועוד דף. תודו שהייתם שמחים לקחת כזה סנדוויץ' לבית ספר… הוופלים הענקיים עוברים דרך מכבש שמועך אותם כדי שה'פרוסות' לא יפרדו. הם עוברים עכשיו דרך מקרר ארוך-ארוך, כשבצד השני שלו מחכה להם עובד שבודק אותם וזורק את הוופלים השבורים – ואנחנו שמחנו מאוד עליהם, כי בזכותם נתנו לנו לטעום… הוופלים השלמים עוברים למכונה נוספת, שבאמצעות חוט תייל חותכת כל "מגש" להמון וופלים קטנים. אחרי שהוופלים יוצאים מקירור, העובדים שאורזים אותם ידנית עובדים כל כך מהר שהם חייבים להיות בכושר. לא להאמין! צפינו בהם כשארזו את הוופלים במהירות וקיבלנו סחרחורת, אז כדי להרגיע את הבטן שלנו ואת העיניים אכלנו מהוופלים המוכנים. אין מה לומר, 'מי שלא טעם וופל טרי מהתנור, לא טעם וופל טעים מימיו.' מכרה זהב הגענו אל מטבעות השוקולד. ערמות ערמות של מטבעות זהב נוצצים היו פזורות בכל מקום, כמו בסרטים שמראים אוצרות של שודדי-ים. הכנת המטבעות היא קלה יחסית: צינורות השוקולד הנוזלי ממלאות את תבניות המטבעות, ומשם – לעטיפה. ממש התחשק לנו להשתרע מתחת לצינורות ולתת להם למלא לנו את הפה במקום את התבניות. טעים? זה לא מספיק כשמייצרים שוקולד, לא רק המתיקות חשובה. קודם כל משכנעים את ההורים שזה גם יחסית בריא – כלומר, לא להשתמש בצבעי מאכל מלאכותיים המזיקים לבריאות ובאחוזי שומן גבוהים מידי. גם צורת העטיפה חשובה: אנחנו 'אוכלים עם העיניים', כלומר, אנשים מאוד מושפעים מהמראה של דברים והוא משפיע על הקנייה שלהם. ולכן, האריזות הן בשפת הילדים – הן צבעוניות, עליזות, עם דמויות מצוירות, שמושכות את העין. אגב, בדקנו, ומחקרים מראים ששוקולד אכן משפר את הזיכרון, ומומלץ לאכול אותו לפני בחינות. מעכשיו יש תירוץ לאכול שוקולד. בכל זאת, אנחנו רוצים להצליח במבחן… אני בממלכת השוקולד נועה שטרן: הפעם הראשונה שקראתי את "צ'רלי בממלכת השוקולד" הייתה בט' באב (כן, אני יודעת. תזמון גרוע). בכל אופן, מכל הסיפור הארוך, המתוק והאירוני הזה, הקטע שהכי קרץ לי הוא עצם העובדה שצ'רלי זכה בכלל להיכנס למפעל שוקולד- אחד החלומות היותר גדולים שלי (רק כמה מקומות אחרי התקווה הנואשת שהעברית תהיה השפה הבינלאומית). אז כשקיבלתי את ההצעה לסייר במפעל "כרמית" באמצע הכנת עבודה מייאשת בביולוגיה, צווחתי מאושר במשך חמש דקות רצופות וחפרתי לכל מי שרק הסכים לשמוע (וגם לאלה שלא) על הגשמת החלום המתוק שלי. כל הלילה רק דמיינתי את נהרות השוקולד שאהיה מוקפת בהם, את נחילי המרשמלו השמנמנים שאצפה בהם, את הררי סוכריות הטופי שאוקסם מהם… בבוקר הסיור, מצוידת בפנקס ושבוע מזורז של דיאטה, נסעתי למפעל עם המון שמחה בלב והמון מקום בבטן. נועה דון יחייא: דמיינו ארץ קסומה – ארץ השוקולד. אתם מסתובבים ברחוב, והכל עשוי משוקולד. איזה חלום מתוק! כשראיתי את הסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולד" לא יכולתי שלא לקנא בצ'ארלי. תמיד דמיינתי את עצמי במין מקום כזה בו הכל עשוי ממתקים ואני יכולה לאכול את הספות ולטעום מהקירות… כשליאת הציעה לנו ללכת לסיור במפעל של שוקולד לא יכולתי להאמין! סוף סוף אני אהיה ב'חלום' הזה שלי! ובאמת, הרגשתי במפעל כמו ילדה קטנה עם חיוך מצד לצד שמתלהבת ומתרגשת מכל דבר. לראות את הוופלים הריקים עוברים במכונה ויוצאים מלאים בשוקולד ונכנסים למכונה אחרת ואז יוצאים מצופים בשוקולד, ואז עוד לאכול מהוופלים האלה… אכלתי כל כך הרבה שוקולד שממש הרגשתי מסוחררת. יצאתי מהמפעל עם מחשבה שלא אצליח לאכול יותר כלום עד סוף השבוע… אין ספק שזו הייתה חוויה שלא תישכח. יערה לוי: כשהגעתי למפעל יחד עם נועה ונועה, החלטתי שאני רוצה לנסות להשוות את החוויה לחוויה של צ'ארלי במפעל. אז קודם כל-אין שום בובות נשרפות בהתחלה או אנשי 'אומפה-לומפה' ששרים… אז עד כאן אפשר להירגע. אבל חוץ מזה, היה די דומה. כשהסתובבנו שם, הסתכלנו וטעמנו, אמנם לא הפכנו לכחולות או לגבוהות ודקות כנייר, אבל זו הייתה חוויה מעניינת ביותר. כי לפני שהשוקולד מגיע אליכם בעטיפה מסודרת, הוא היה נוזל מבולבל ומתוק וחם שהסתובב לו במכונות. אמנם לא יצאנו כל אחת עם משאית מלאה בממתקים הביתה כמו בסרט, אבל היי, הטיול הזה היה לי יום אחרי ביקור אצל רופא שיניים… לא נעים…
