רות ביתן-כהן
בימינו אנו ניזונים מאינספור כלי תקשורת והחדשות מתעדכנות מדי כמה דקות, אך בשנת 1959 היה הרדיו כלי התקשורת היחיד בארץ (עדיין לא החלו שידורי הטלוויזיה), והאזרחים הקשיבו לו בקשב רב ובדריכות.
ב-1 באפריל באותה שנה, במהלך התכנית "פרק חזנות כבקשתך", שנחשבה לתכנית בעלת אחוזי האזנה גבוהים מאוד, ביקשה הקריינית מן המאזינים להישאר צמודים למקלטי הרדיו ולהמתין להודעה חשובה ביותר שתימסר מאוחר יותר. אזרחי ישראל של אז, המורגלים בציות להוראות השלטון, נאספו ליד המקלטים והמתינו לבאות…
בשעה תשע נפתחה מהדורת החדשות המרכזית של "קול ישראל" בהודעה דרמטית על גיוס כללי של יחידות המילואים. והחיילים ששמות יחידותיהם הוקראו התבקשו להתייצב למחרת בבסיסים. בסיום ההודעה הוקראו שלוש ססמאות גיוס: "להקת אמנים", "ארשת חשיבות" ו"ברווזי מים".
שידור הססמאות בתשע שפות, ללא הודעה מוקדמת שמדובר בתרגיל, יצר בהלה רבה ועורר מתיחות בין ישראל לשכנותיה: בצבאות מצרים וסוריה נערך גיוס חירום ובצבא ירדן הייתה כוננות. בישראל היו בטוחים כי בכל רגע עומדת לפרוץ מלחמה. לעומת זאת, היו שהאמינו כי מדובר במתיחה מוצלחת לרגל אחד באפריל.
משהובן כי מדובר במהומה על לא מאומה החליט ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, למנות ועדת חקירה. התברר שהתרגיל, שתוכנן באגף המודיעין (אמ"ן), נועד לבדוק את תגובות צבאות המדינות השכנות לגיוס חירום בישראל, אולם הפעולה לא נערכה בתיאום עם הרמטכ"ל ושר הביטחון. בעקבות המלצות הוועדה, החליט ראש הממשלה להדיח את ראש אג"ם (=אגף המבצעים) ואת ראש אמ"ן. לימים כונתה הפרשה בשם "ליל הברווזים" (או "ליל ברווזי המים") על שם אחת הססמאות ששודרו בתרגיל.
עם חלוף השנים נחשף כי אחת המטרות לקיום תרגיל הגיוס הייתה פיתוי חיל האוויר המצרי לצאת לגיחת צילום בתחום ישראל, וכך תוכל ישראל להציב לו מארב אווירי ולפגוע במטוסיו. את התכנית הגה עזר ויצמן (מפקד חיל האוויר דאז ולימים נשיא המדינה) במטרה להרתיע את המצרים מלחדור לתחום ישראל, מה שהם עשו בתקופה ההיא בתדירות גבוהה – אך בסופו של דבר המצרים כלל לא הגיחו עם מטוסיהם בעקבות ההודעה ההיא על גיוס המילואים.