במרכז המדינה, באזור גוש דן, בצומת הדרכים שבין דרום תל-אביב לאור יהודה, לרמת גן ולחולון, עומד תל מעשה ידי אדם. קשה להאמין אך זו עובדה: התל הגבוה שנראה למרחקים עשוי כולו מאשפה של אזרחי המדינה. הר הזבל המדובר כונה בעבר 'חירייה'. על שם הכפר הערבי אל-חירייה שהיה קיים בסמוך.
מהר זבל לפנינת טבע
בשנים האחרונות, מטמנת הזבל הענקית לובשת צורה אחרת. מהר זבל הופך המקום לפארק גדול וירוק, שמשתרע על פני שטח של כ-8,000 דונם. לשם השוואה – השטח העצום גדול פי שלושה משטחו של 'סנטרל פארק' הידוע בניו-יורק. בפארק נסללו מסלולי הליכה ושבילים מיוחדים לרוכבי אופנים, שהחיפוי שלהם יוצר מאשפה ממוחזרת. המתחם כולל גם אגמים, מרכז מחזור גדול, אתר ארכיאולוגי שבו מוצגים שרידי העיר בני-ברק העתיקה, בית הספר החקלאי מקווה ישראל ושטחים חקלאיים. פארק איילון קרוי על שם אריאל שרון – ראש ממשלת ישראל לשעבר, כהוקרה על תרומתו להקמת הפארק.
מפגע תברואתי
במשך שנים רבות היה הר הזבל הענק – 'תל חירייה' – מפגע תברואתי וסמל להזנחה. עם השנים, כשגבה ההר, הוא יצר עוד ועוד מפגעים סביבתיים ובטיחותיים. מלבד פגעי הריחות הרעים, מטרדי החרקים, המכרסמים והמעופפים למיניהם, פרצו במקום שרפות רבות שהתפשטו במהירות כתוצאה מתסיסת הזבל ופליטת גז המתאן. הניסיונות לפתור את בעיית השרפות על ידי קבורת האשפה בתוך ערמות עפר לא ממש עזרו. הריחות הלא נעימים המשיכו להטריד את תושבי הסביבה.
הר זבל בגובה 60 מטרים
קרבתו של האתר לשדה התעופה בן-גוריון היוותה סכנה ממשית למטוסים ולנוסעים. עופות רבים שהגיעו לחפש את מזונם בערמות הזבל, נשאבו למנועי המטוסים בזמן טיסתם. מספר טיסות כמעט והסתיימו באסון. לאחר מספר מקרים שבהם נאלצו הטייסים לרוקן את מכלי הדלק שלהם מעל הים התיכון ולנחות נחיתות חרום, הכריזה ממשלת ישראל על סגירת מטמנת הזבל חירייה. מספר שנים לאחר מכן הופסקה קבורת האשפה במקום לגמרי. על פי הערכות המומחים, לאורך השנים נקברו במתחם למעלה מ-20 מיליון מטרים מעוקבים של פסולת. לצערנו, גם היום לאחר סגירת המתחם ממשיכה הפסולת שהוטמנה בו לגרום נזקים סביבתיים חמורים. הנוזלים שנוצרו מהזבל שהוטמן באתר, ממשיכים לחלחל לנחל איילון הסמוך ולזהם אותו.
משנעים את הזבל
היום משמש המתחם כמרכז שינוע ומחזור אשפה. למרגלות התל הוקמה תחנת מעבר הקולטת ומטפלת מדי יום בזבל של תושבי גוש דן. הפסולת שמגיעה לתחנה ממוינת במקום, נדחסת על ידי טרקטורים ומועמסת על משאיות ענק שמשנעות אתו למטמנה מסודרת בנגב – שם נערכים לקלוט ולטפל בערמות הזבל בשיטות חכמות יותר. לפני קבורת הזבל, מרפדים את האדמה כך שחומרים מזהמים לא יחלחלו לתוכה.
ממחזרים את האשפה
ממטמנת זבל וממפגע טורדני ומסוכן, הפך האתר לריאה הירוקה של גוש דן – פארק שהוא מודל ליישום טכנולוגיות סביבתיות. הפארק כולו נבנה על פי עקרונות אקולוגיים שומרי סביבה, ומחומרי בנייה ממוחזרים, והוא נחשב לפרויקט הנדסי מיוחד המושתת על טכנולוגיה ירוקה. במקום נבנו בריכות אגירה לאצירת מים בחודשי החורף, ולהשקיית עצים וצמחייה בקיץ. גז המתאן שנפלט מערמות הזבל נשאב, ומפיקים ממנו אנרגיה ירוקה. בכל לילה, מואר הפארק בתאורה מיוחדת על בסיס האנרגיה הזו. מפעל צמיגים הנמצא בקרבת מקום נהנה גם הוא מאנרגיה שמופקת מגז המתאן. התל הגבוה הוא עתה מרפסת תצפית יפהפייה על האזור כולו.
בני-ברק הקדומה
בני-ברק מוזכרת בתלמוד הבבלי, ולרובנו מוכרת גם מההגדה של פסח. מסופר על החכמים רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני-ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים. במתחם הארכיאולוגי שבפארק נמצאים בין השאר שרידיה העתיקים של העיר בני-ברק מימי בית שני.