פרשת שבוע / אורן זונדר
כל אחד מאתנו שיחק בוודאי לא אחת את המשחק 'טלפון שבור'. נזכיר למי שאולי לא מכיר, שבמשחק הזה ילד אחד בוחר מילה ואומר אותה בסוד לחברו. החבר אומר את המילה ששמע לילד הבא בתור וכן הלאה. כך המילה עוברת מאחד לשני עד שמגיעים חזרה לילד הראשון. בדרך כלל, במהלך העברת המילה קורים כל מיני דברים מוזרים, והקשר בין המילה המקורית למילה שיוצאת בסוף הוא קשר מקרי בהחלט…
לפעמים, אנחנו משתמשים בעיקרון 'הטלפון השבור', בחיינו הפרטיים. כשהמורה אומרת משהו בכיתה, אנחנו מעבירים אותו בדרך כלל קצת אחרת לאמא, ששואלת מה בדיוק אמרה המורה. כל אחד שמעביר את המסר – בדיוק כמו במשחק 'טלפון שבור', משנה אותו קצת לפי צרכיו ורצונותיו, וכך יכול להעביר בדיוק את מה שהוא רוצה להעביר, ולהסתיר את מה שלא נוח לו להעביר.
בפרשה שלנו, אליעזר עבדו של אברהם נוקט בדיוק בדרך זו. לא לחינם אמרו חז"ל ששיחתם של עבדי האבות צריכה לימוד. אבל אליעזר לא סתם נוקט בגישה הזו. הוא שינה את דברי אברהם לבתואל וללבן, שני רמאים ושקרנים שלא היו מסכימים בקלות לתת את בתם הצדיקה רבקה לבנו של אברהם. מה עשה אליעזר? סיפר להם את כל הקורות אותו, אך השתמש בטכניקות שיעזרו לו לשכנע את לבן ובתואל הרשעים. קודם כול, הוא לא הסכים לאכול לפני שיתנו לו לדבר, ובכך הוא יצר אצלם מעט לחץ. אחר כך הוא תיאר את מה שקרה, הדגיש את מעורבותו של הקב"ה בכל שלב בתהליך ושינה מעט את דברי אברהם. בסופו של דבר, לא נותרה ללבן ולבתואל ברירה אלא לומר "מה' יצא הדבר… הנה רבקה לפניך". העבד, המכונה גם 'דמשק אליעזר', לימד אותנו שלפעמים יש צורך לשנות מעט את הדברים, כדי להגיע לתוצאות הרצויות על פי ה'.