מאת: רות ביתן-כהן
ט"ו באב שחל היום נחשב ל"חג האהבה". על פי המסופר בספר שופטים (כא, יט) נהגו לחגוג את חג האהבה בכרמים הסמוכים לשילה, בתקופת בציר הענבים שחלה בקיץ: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה…".
העיר המקראית "שילֹה", שוכנת ב סמוך ליישוב "שילה" (שהוקם בשנת 1979). שילה המקראית, המכונה "תל שילה", נמצאת בנחלת שבט אפרים. היא הייתה אחד האתרים החשובים בארץ ישראל. בתקופת ההתנחלות והשופטים היא הייתה המרכז המקודש של שבטי ישראל, והמשכן ובתוכו ארון הברית שכנו בה.
בשילה חולקו הנחלות לשניים-עשר השבטים (יהושע כא, ב), שם גם נקבעו אילו ערים יוקצו ללויים (יהושע כא, ב). בשילה התכנסו בני ישראל בעתות מצוקה (יהושע כב, יב) ושם גם נחוגו החגיגות שהזכרנו, בו יצאו בנות שילה לחולל בכרמים. בשילה ישב עלי הכהן והנהיג את עם ישראל, שם גם התפללה חנה לה' וביקשה כי תיפקד ותהפוך לאֵם. בסופו של דבר זכתה חנה ללדת בן – שמואל, ובהיותו נער זכה להתגלות ה' ב… שילה.
בסופו של דבר נחרבה שילה ונשרפה, בעקבות תבוסת ישראל במלחמה מול פלישתים. אבל בתקופת המלכים חודש היישוב במקום, ועל כך ניתן ללמוד, בין היתר, משמו של הנביא שפעל בימי ירבעם בן-נבט: אחיה השילוני (=בא משילה).
בשילה היה רצף יישוב כמעט עד ימינו, ועל כך ניתן ללמוד ממקורות היסטוריים שונים המאוחרים לתנ"ך: במסכת יומא (לט, ע"ב) מספר ר' יהושע בן קרחה על חשיבותה וקדושתה של שילה: "סח לי זקן אחד: פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה". ולהבדיל, היא מוזכרת גם על ידי עולי רגל נוצריים מהתקופה הביזאנטית. בפי הערבים מכונה שילה "סהל אל-עיד (עמק החג) ו"סהל אל-בנאת" (עמק הבנות) – שמות הקושרים אותה לחגיגות שנערכו במקום ולחטיפת בנות שילה על-ידי אנשי בנימין.
כבר בשנת 1922 החלו חפירות ארכיאולוגיות בתל-שילה. בתחילה הייתה זו משלחת מדנמרק, שחפרה במקום במשך כ-10 שנים, עד למותו של ראש המשלחת ממחלה. בשנות ה-80' חפרה בה משלחת ארכיאולוגים מאוניברסיטת בר-אילן, ולאחרונה שוב חודשו החפירות הארכיאולוגיות במקום.
השנה הוכרז תל-שילה ע"י מדינת ישראל כ"אתר מורשת לאומית". במקום קיים מרכז מבקרים ובו ניתן לסייר בין אזורי החפירות השונים, לצפות בחזיון אור-קולי ובדגם של המשכן. אפשר גם לגלוש לאתר האינטרנט של התל בכתובת: http://telshilo.org.il/