כמה סבל סבלו אבותינו בגולה. לא רק בגלל חרפת הגירוש והחיים הקשים שבאו בעקבותיו, אלא גם בגלל חוסר הידיעה. מעם מלוכד שחי יחדיו באותה ארץ, הפכו היהודים לעם מפוזר, ואינם יודעים מה עלה בגורלם של שאר היהודים. דמיינו לעצמכם איך זה לחיות בארץ זרה, כשאין לך מושג אם עדיין יש לך עם לחזור אליו. כשאתה מנותק מכל מה שהכרת. פלא שהם התפללו כל הזמן לקיבוץ גלויות, ולאיחוד היהודים מכל קצוות העולם? פלא שהם התחננו לריבון העולמים שארבע כנפות הארץ יתאחדו?
אני בטוחה שהם לא היו מעלים בדעתם, שיום אחד – בלחיצת כפתור קטנה במחשב – יוכל ילד יהודי מישראל לראות את פניו של ילד יהודי מצרפת, ולשוחח איתו במקביל לצ'אט עם עוד ילד מאתיופיה, שיתכתב בינתיים בפייסבוק עם חבר מארצות הברית…
אין ספק, אחד היתרונות הגדולים של העידן הטכנולוגי הוא יכולתו להפגיש בין קצוות שונים של העולם, בקלות ובמהירות. אם פעם נחשבה הגלות לאסון לאומי (לא רק בעבור ישראל אלא בעבור כל עם שהיה זה גורלו), היום כבר קשה לכנות משהו בשם 'גלות', כי הרי אף אחד לא באמת מתנתק או נעלם לשום מקום… לפחות לא בהיבט החברתי, שהוא, בעצם, היה תמיד ההיבט הכי קשה של הגלות (הניתוק החברתי).
אנחנו, כעם שהגלות, הגירוש והנידוי הם חלק כאוב ומשמעותי ביותר בהיסטוריה שלו, נחשבים למעצמת הייטק מתקדמת. חשבתם פעם, אולי ההתלהבות הזאת שלנו מהאינטרנט קשורה לרצון שהשתרש בנו כעם להישאר מחוברים? אולי יש בנו איזשהו חשש לא מודע מהעונש הזה, גלות, ותקווה שנוכללהמשיך להיות מלוכדים דרך האינטרנט?
השבוע הקדשנו את הגיליון לארבע כנפות הארץ: יהודי התפוצות, עולים חדשים.. אבל מה שמיוחד הוא, שנעסוק בכך מההיבט של העידן המודרני. קיבוץ גלויות של שנת תשע"ב הוא בטח לא מה שדמיינו בימי קדם…
שתהיה שבת שלום, וקריאה מהנה!
שלכם, ליאת