כשהייתי קטנה, היו הרובוטים הנושא ה"חם" של המדע בדיוני. הרבה דיברו על האפשרות שבעתיד, כלומר כיום, הרובוטים יהיו כל כך חכמים שיהוו איום על האדם, כי הם יהיו מסוגלים לחשוב בעצמם ובמקום לשרת אותנו הם יתחילו לשלוט עלינו.
בימינו, הפנטזיה הזאת כבר נראית הרבה פחות מציאותית. עם כל הכבוד להתפתחות העידן הטכנולוגי, הרובוטים היו ונשארו אותן "חיות מחמד" מתכתיות שנועדו לסייע לאדם בחיי היומיום אבל אינן מסוגלות להרגיש, להמציא וליצור כפי שהוא עושה. אנו כאנשים מאמינים יודעים היטב שרק האדם, אשר נברא בצלם אלוקים, נועד למשול ביקום. הרי בתורה נאמר: "מלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים… ובכל חיה" (בראשית, א כח). חשוב לזכור זאת: עם כל ההשתכללות הטכנולוגית, יש כאלה שחושבים שהאדם כן מסוגל לברוא "יצור" חדש כמו רובוט, מה שלא ייתכן, כי האדם לא יכול לברוא נשמה ולא מוח ולא צורת חיים חדשה שלא נבראה כבר. האדם במקרה הטוב יכול לבנות כלים ומחשבים משוכללים מאוד שיעזרו לו, אבל מכאן ועד יצירת פאר שתתעלה על האדם ממש… אין ביכולתנו ליצור. וטוב שכך. יש לעולם הזה רק בורא אחד, ואין טעם לנסות לחקות אותו.
אבל לבנות רובוטים כיצירת אמנות – זה תמיד כיף. בגיליון הזה פרסמנו חלק נכבד מיצירות הרובוטים ששלחתם אלינו השבוע. על העולם הם אולי עוד לא השתלטו, אבל על הלב שלנו – בהחלט!
בתחילת השבוע הקרוב יחול צום עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה. גם לנושא הזה התייחסנו בעיתון, ובמדורים של חזחזון הקדשנו סיפור שלם בנושא, כדי לתת לאחיכם הקטנים – ואולי גם לכם – מושג על קצה המזלג לגבי משמעותו של היום הזה.
לאלה מכם שצמים – צום קל, ולכולכם – שתהיה שבת שלום וקריאה מהנה.
שלכם, ליאת