הסיפור המרכזי


נפתח בסיפור קטן: יום אחד צחי נכנס הביתה, רותח מכעס על חברו נדב שהרגיז אותו. אבא של צחי, איש פשוט אבל מלא חכמה, הקשיב בשלווה למה שקרה: "נדב השפיל אותי ושיקר במצח נחושה! הוא אמר עליי דברים לא יפים ועוד הסית נגדי! הלוואי שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!" אבא המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע לצחי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה נדב ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות." צחי התחיל לזרוק בכוח את כל הפחמים, מדמיין שהוא "מחזיר" לנדב על כל מה שעשה לו. לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "איך אתה מרגיש עכשיו?" "אני עייף אבל שמח, הגיע לו!" אבא לקח את ידו ואמר: "בוא, אני רוצה להראות לך משהו," והוביל את צחי אל מול הראי. צחי נבהל מאוד כשראה את עצמו במראה. פניו, ידיו ובגדיו היו שחורים לגמרי. אבא לקח את ידו של צחי ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר." פרשת השבוע שלנו מתחילה לעסוק בלשון הרע. לשון הרע פועל ממש כמו הפחם. ברגע שאנחנו מלכלכים מישהו אחר בדיבורים שלנו, אנחנו בעצם מלכלכים את עצמנו הרבה יותר. שלמה המלך החכם באדם כבר אמר "שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו". אז בפעם הבאה שיעמדו לנו על קצה הלשון מילים שעדיף שלא להגיד אותן, כדאי שנזכור שהשתיקה עדיפה. בעמודים הבאים תוכלו לקרוא את סיכום טורניר השחמט של יו"ש; סיפור של המשוררת רבקה מרים לכבוד עונת הניקיונות הבאה עלינו; פרק בלשי בטעם סוכריות; ומדור השאלות והתשובות חוזר, ובו גם תוכלו להכיר את המשיבה החדשה שלנו. קריאה נעימה, פנינה

שלום לכם!


שלום לכם, לכל אחד יש ספרים המלווים אותו שנים רבות אחרי שקרא אותם. עבורי, ספר כזה הוא 'אל מקום חדש' של דורית אורגד, שקראתי לפני יותר מ-20 שנה ועדיין זכור לי כאחד הספרים שהותירו עלי רושם גדול. הסיפור עוקב אחר יואב, שמשפחתו עוברת מתל אביב לעיירת פיתוח בדרום. יואב כועס על המעבר ועל 'טל ישימון', העיירה הדמיונית שהמציאה אורגד, ואנו מלווים את קשייו של יואב הכוללים בדידות, בריחה, הכשת נחש.. עד לסוף הטוב. מדוע אני מספרת לכם על הספר? קודם כל, כדי שתקראו אותו. חפשו אותו בספריה הקרובה לביתכם (וספרו לי אם אהבתם). שנית, מי שמכיר את דרום הארץ, יודע כי עיירות הפיתוח של היום רחוקות מרחק שמים וארץ ממה שהן היו פעם. כשקוראים את הסיפור מבינים איזו מהפכה עברה הפריפריה - אותם יישובי הקצה המרוחקים מהמרכז. הדרום עבר שינויים רבים בשנים האחרונות, הוא נבנה ומתפתח בעקביות, ובגליון שבידיכם תוכלו להכיר את הדרום מקרוב, ואולי אפילו יתחשק לכם לבוא ולבקר: בדפים הבאים אתם מוזמנים לבלות איתנו בפארק קרסו למדע בבאר שבע, לשמוע על תוכנית הרובוטיקה ועל פרוייקט המבשלות של ירוחם ולצאת לטייל מבית גוברין ועד עין עבדת עם כל המשפחה. שאר המדורים הקבועים מחכים לכם כמובן, ואתם מוזמנים להצטרף. קריאה נעימה! שלכם, פנינה

שלום לכם!


שלום לכם אבירים, נסיכות, נמרים, יפניות, דובוני-אכפת-לי וטלפונים ציבוריים יקרים, איזה כיף שפורים מגיע! התחפושות מוכנות, משלוחי המנות מחכים להתמלא מכל טוב, בתי הכנסת יתמלאו ברעשנים, והשיכורים ימלאו את הרחובות. בכל שנה מגיח פורים שוב ואיתו המסיבות, התחרויות והתהלוכות הצבעוניות. למרות שמתבונן מבחוץ היה יכול לחשוב שמדובר ביום של צחוק והשתטות, האמת היא שחג הפורים הוא יום מרומם ומקודש עד שיום הכיפורים עצמו נקרא בשם המבקש להידמות לחג, כ-פורים. פורים מסמל את הגאולה הניסית שזכינו לה, גם כשהיה נראה שהכול אבוד לחלוטין. פורים הוא התזכורת שלנו שאנחנו לא מבינים הכול ולא שולטים בעולם: אנחנו יכולים לקום בבוקר ולחשוב שזה הסוף, ובן רגע הקדוש ברוך הוא משנה את הכול ושולח ישועות מופלאות. עד שפורים יתחיל ואיתו חמש המ"מים – מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מתנות, מתנות לאביונים ומתחפשים ל"אותיות" (סתם, סתם) – אתם מוזמנים לקרוא את הגיליון המיוחד שהכנו לכם: בדפים הבאים תשמעו על המזימה המרושעת לחיסול "אותיות"; תגלו מה בגתן ותרש שאלו את הפסיכולוג; תוכלו להיחשף לאחורי הקלעים של עורכי המגילה ותוכלו לסייר בתערוכת הסצנות הנהדרות ממגילת אסתר שאתם יצרתם. ולסיום, בדיחה. המן ופרעה נפגשו במסיבה והתווכחו ביניהם מי מהם הצליח לפגוע יותר ביהודים. אמר המן: "ברור שאני! התכנית שלי הייתה להשמיד את כל היהודים בעולם, והתכנית שלך התמקדה רק במצרים, לא שווה". ענה לו פרעה: "הצחקת אותי, המן. מהתכנית שלך יש ליהודים יומיים של הנאה וחגיגות. מהתכנית שלי יש להם שבוע של עבודה קשה לפני החג, שבוע של אוכל ששובר להם את השיניים בחג, ושבוע של קלקול קיבה אחרי החג..." פורים שמח ומבדח מאוד! פנינה

שלום ילדים!



מיש-מיש-מיש-מיש... "מישֶ" הוא אולי השיר הכי נפוץ בימים אלו בכל בתי הספר בארץ. כולם שרים אותו באמצע השיעור (על פי תקנון פורים, כמובן) וצובעים את עצמם כאילו פורים חל כבר עכשיו. מה שכיף בחודש אדר הוא שאפשר להרגיש את החג כבר שבועיים מראש, הרי "משנכנס אדר מרבים בשמחה"! אז אנחנו נמצאים שבועיים לפני פורים, ואני בטוחה שגם אתם נמצאים בעיצומן של התכוננויות לפורים – תכנון התחפושת ומשלוחי המנות שלכם. תחפושות לא נוכל להכין בשבילכם, אבל כן נוכל לספר לכם המון דברים מעניינים על מסכות. מסכות, כמו שתקראו עוד מעט, אינן קשורות רק לפורים, אבל החג הקרב הוא הזדמנות טובה להכיר מקרוב סוגים ושימושים שונים של מסכות. אולי זה אפילו ייתן לכם רעיון לתחפושת? ואם מדברים על חודש אדר, אי אפשר שלא לדבר על צחוק והומור. מסתבר שצחוק יכול להיות דבר די רציני, כמו שתקראו בסיפור שאסתי רמתי כתבה בשבילכם. התזמורת האנדרלמוסית מתכוננת גם היא לפורים, ועל זאת תספר לכם נגנית הבית שלנו, פלז'ולט לוי. אנחנו ממשיכים עם הפינה החדשה שלנו "נעים להכיר" – ואתם מוזמנים להצטרף! ולסיום, יש לי בקשה קטנה: אם תשתמשו השבוע בבית בקופסאות שימורים גדולות, בסלסלות פלסטיק קטנות (כאלה שמוכרים בהן פטריות או נבטים) ובבקבוקי שתייה קלה, שמרו אותם בצד. למה? הפתעה... תגלו בשבוע הבא. ועד שניפגש שוב נאחל לכם קריאה מהנה! שלכם, פנינה

שלום ילדים!


חנויות הצעצועים כבר עמוסות בתחפושות מכל הסוגים. ארגזים מתפקעים רק מחכים שנושיט אליהם יד ונבחר פאה צבעונית או כובע מנצנץ. הפיתוי לקנות משהו אינו מתחיל בחנות, אלא הרבה לפני כן, בפרסומות שראינו בעיתון, באינטרנט או על גבי אוטובוס, ולכולן מטרה אחת – לגרום לנו לקנות, רצוי כמה שיותר. שנכניס יד לכיס ונוציא ממנו כסף, גם אם לא התכוונו לכך. השאלה היא: האם אפשר להתחפש בפורים בלי להוציא מאות שקלים? התשובה היא שאפשר בהחלט. יכול מאוד להיות שלבני הדודים, לחברים או לשכנים שלכם יש תחפושת שמתחשק לכם לאמץ, וזו הזדמנות מצוינת לשאול או להחליף תחפושות. אפשרות אחרת ויצירתית היא להכין תחפושת לבד. אולי זה נשמע מרתיע או מסובך, אבל אם תחשבו על חלקי התחפושת שלכם תגלו שהרבה פעמים אפשר לשלב בה אביזרים שכבר קיימים בבית, ומה שנשאר הוא להכין או לקנות פריטים משלימים בלבד. מעבר לחיסכון הכספי ולחדוות היצירה שיש בתחפושות תוצרת בית, זו הזדמנות כיפית לגלות עד כמה אנחנו יצירתיים ומוכשרים, לעיתים הרבה יותר ממה שחשבנו. * על שיטות הפרסום שעוטפות אותנו מכל פינה תוכלו להמשיך ולקרוא בהרחבה בכתבתו המרתקת של צוריאל הורוביץ. בהמשך הגיליון תכירו את פלז'ולט ואת התזמורת הכי מבולגנת בעולם. פלז'ולט גם סידרה לכם סרטון הפתעה מיוחד בסוף הטור שלה, אז אל תחמיצו! בשביל היוצאים לטיול שנתי יש לכתבתנו הצעירה שירה רבינוביץ שלל טיפים ועצות לדרך, ושאר המדורים גם הם מחכים רק לכם. קריאה מהנה! שלכם, פנינה

שלום ילדים!


נעים מאוד, שמי פנינה ואני העורכת החדשה של "אותיות". בגיליון הקודם כבר גילו לכם כמה פרטים על אודותיי, אז הנה אתם כבר קצת מכירים אותי ועוד מעט תגלו איך אני רוצה להכיר גם אתכם. (מי ששאל מה קרה לי עם הנחש – שיחכה בסבלנות. יום אחד אכתוב על זה!) בינתיים אשתף אתכם בסיפור אישי קטן: כשהייתי ילדה התגוררתי עם משפחתי בארצות הברית במסגרת שליחות. כשחזרנו לארץ התחלתי את כיתה ב'. לא הכרתי אף אחד ולא היו לי חברים מהגן או מהשכונה. אני זוכרת מקרה שארע בשבוע הראשון בבית הספר. המורה הציגה שאלה וכולם הצביעו כדי לענות. כשהיא בחרה בי לענות, שאלתי: "מתי ההפסקה?" כל הילדים בכיתה התחילו לצחוק בקול ואני, כמובן, נעלבתי מאוד. בתוך כמה שבועות היו לי חברות טובות, אבל את תחושת הקושי של ההתחלה לא שכחתי מעולם. אז התחלות לא תמיד קלות, וצריך זמן להתרגל ולהסתגל, נכון? אני בטוחה שעם הזמן אתם תתרגלו אליי ואני אתרגל אליכם. אנחנו לא גרים יחד בשכונה, אבל יש לנו את אותו העיתון וזו דרך נהדרת להכיר אתכם ואת כל משפחת קוראי "אותיות". מה דעתכם? כשתסיימו לקרוא, אתם מוזמנים להציץ בעמוד האחורי ולגלות הזמנה למדור היכרות חדש לקוראים שבינינו. לכל אחד יש עולם מסקרן, ואני בטוחה שנגלה בינינו ילדים מיוחדים ומוכשרים להפליא... מי יודע, אולי גם תגלו חברים חדשים שתרצו לרכוש? * ומה מחכה לנו בגיליון שאתם מחזיקים עכשיו? פגשנו את שלמה אבס והבאנו לכם את כל הסודות שמאחורי הקלעים של ספריו הרבים. אנחנו נפרדים מהבלש המנומש בפרק אחרון וחביב, וכתבתנו הצעירה רוני ויקסלבאום מעניקה לכם עצות לכיתובים שווים על סווטשרים שתמיד רציתם להוציא ולא העזתם. וזה לא הכול! הכירו את "מוציא לשון" – מדור חדש שירענן לכם את כל מה שקשור בלשון העברית! שאר המדורים הקבועים ממתינים לכם לאורך הגיליון. מוכנים? יוצאים לדרך! קריאה נעימה, פנינה

שלום ילדים!



במשך יותר משלוש שנים הפך העיתון לבית. ביתם של סיפורים מרתקים וקומיקסים מצחיקים, תחרויות מגניבות שסחפו אתכם הקוראים והביאו לנו זוכים מוכשרים ש"הפציצו" את תיבות הדואר ביצירות וצילומים שלכם. צחקנו מתמונות שלכם בונים בבות שלג ומגדלי כוסות חד-פעמיות, התרשמנו מאיורים שלא היו מביישים תערוכה במוזיאון. שבוע אחר שבוע, כל שישי, קיויתי שהעיתון שמגיע בשעה זו אל פתח דלתכם ישביע את רצונכם, ירתק אתכם לספה, ויעביר לכם בעונג את הקריאה בשבת. אולי בזמן הארוחה אתם מקריאים ממדור פרשת השבוע של העיתון. אולי אחיכם הקטנים מנסים לקרוא אף הם, במדורים של חזחזון. אולי יצרתם משהו חמוד בסלון, באמצעות כוסות וקפלות ואנשי לגו, וביקשתם מהוריכם לצלם במוצאי שבת ולשלוח אליי למדור "הפינה". כשלפני יותר משלוש שנים קיבלתי את תפקיד העורכת הראשית – והיחידה, בעצם – של עיתון "אותיות", נכנסתי לתפקיד בלב הומה. כבר כשהתחלתי הבנתי שלפניי משימה לא קלה. 32 עמודים, כל שבוע, שצריך ליצור ולהמציא מחדש... מדורים חדשים, עיצוב חדש וססגוני, בנייה מחדש של צוות שלם של כותבים ומאיירים מוכשרים שיתנו כולם יחד כתף כדי להקים אתי יצירה שהיא פרי האיחוד בין "מקור לילדים" לבין "אותיות", שני מגזיני הילדים המצליחים שהתאחדו. זה היה קשה, זה היה כיף, זה היה מרתק. ובעיקר – זה היה מלהיב, לגבש קהל קוראים הולך וגדל, שאהב את העיתון והשתתף בכל התחרויות והמדורים שהכנו לו. ונהניתי במיוחד לקרוא אתכם, הקוראים. את התגובות הנלהבות שלכם, שהראו כמה אתם קוראים נאמנה את העיתון, שותפים מלאים לעשייתו. זה בעצם היה החזון שלי מלכתחילה: להביא את קהל הקוראים לכדי השתתפות ועשייה של ממש בעיתון. לא סתם קוראים שמקבלים אותו כל שבוע בדואר וקוראים כמו בשאר עיתוני שבת שאחר כך מושלכים לפח, אלא יוצרים אותו גם, משתתפים במדורים ונוטלים חלק פעיל. בין אם בצילומים ב"הפינה", בין אם באיורים ל"כשרונות צעירים". וכמובן – התחרות השנתית שלנו ל"כתב נולד", שייסדתי מתוך מטרה להפוך את הילדים גם לכותבים של ממש כחלק מצוות העיתון. ואכן, הכותבים הצעירים והמוכשרים לא אכזבו אותי. והרבה מהכתבות היפות שיצא לכם לקרוא הן פרי עטם. ואני גאה במפעל הזה ושמחה בהצלחתו, כמו בהצלחתם של מדורים נוספים בעיתון. ועכשיו דרכי נפרדת מדרך זו. אך כמה שזה מצער, כל סוף הוא התחלה חדשה, והעיתון ממשיך גם אחריי. העולם שבחוץ קורא לי, יש עוד כל כך הרבה מקומות לכתוב בהם ולהביא דברים חדשים ומפתיעים לקוראים נוספים. אני רוצה להודות לחבריי הנאמנים בצוות עשיית העיתון, המעצב הגרפי צבי אורגד והעורכת הלשונית אפרת אקשטיין והמגיהה מירב יקיר, השותפים שלי להכנת העיתון לדפוס ושבלעדיהם לא היה עיתון. כל כך קצר המקום מכדי להכביר במילות פרידה, והרי יש לי כל כך הרבה עבורכם. אבל אני מאמינה שאין צורך בהן. אתם שליוויתם את העיתון ואהבתם אותו, שהתלהבתם בכל פעם ממדור חדש ונעניתם לכל הזמנה מצידנו שתשתתפו גם אתם ביצירה, אתם – יודעים הכי טוב כמה היה טוב. אז לשם מה להוסיף מילים? הן רק תגרומנה לדמעות לרדת... שלכם תמיד, ליאת רוטנר

כל סוף הוא התחלה חדשה!


נו, מה אתם אומרים על השער היפה שלנו? תחרות הציורים בנושא קריעת ים סוף לכבוד שבת פרשת בשלח, הלוא היא שבת שירה, הביאה לנו למערכת עשרות ציורים מקסימים פרי מכחולכם, ולכולם מטרה אחת: לזכות ולהפוך לשער העיתון, אשר מתנוסס אחר כבוד על כל העיתונים שמופצים למנויים ברחבי הארץ. התחרות הייתה קשה. כלומר, קשה לשיפוט... אבל מנצחת יש רק אחת, וזו נוי לוביאן בת ה-14! נוי יקרה, לא ציינת מאיזו עיר את... אבל אנו בטוחים שלא משנה איפה את גרה, כישרון הציור שלך יתפרסם שם היום ברבים! ומכיוון שכאלה אנחנו, לא יכולים להתאפק עם כישרונות כשלכם, הקדשנו עוד שני עמודים בעיתון ליצירות נוספות, שאמנם לא זכו בתחרות ולא הגיעו לשער, אבל בשבילנו הן כולן במקום הראשון! שער אחד אפילו זכה בפרס מיוחד על מקוריות וחשיבה יצירתית. מי אמר שאנחנו לא מפרגנים לאמנות? (רמז: אף אחד). וכאמור, השבת היא שבת שירה, ואלפי מתפללים יתכנסו יחדיו כדי לשיר את שירת הים. למרות שבשירה של התנ"ך אין חרוזים, היא נחשבת ליצירת מופת גם בלי קשר לקדושה שלה, אלא בתור שירה לכל דבר. גם אני, בתור סופרת, אוהבת אותה מאוד. לפעמים כשאני שומעת שירים שממציאים בימינו, ומקשיבה למילים שלהם, אני חושבת לעצמי: אח, הלוואי שהיו שוב משוררים כמו בתקופת התורה... בימים ההם ידעו לכתוב! ובעוד מרים מכה בתוף, משה שר וכל בני ישראל רוקדים, אאחל לכם שבת שלום, והמשך קריאה נעימה! שלכם, ליאת

שלום חברים!


בפרשתנו "וארא" מתחיל ה' להכות את מצרים בעשר המכות, בזו אחר זו. כל אחת בפני עצמה הייתה, אולי, עלולה להיחשב לאיזו תופעת טבע נדירה, חד פעמית, ש"במקרה" נחתה על מצרים בדיוק באותה תקופה ובדיוק כשמשה רבינו ואהרון אחיו באו עם מסר והוראה לפרעה מאת ה' שישחרר את בני ישראל. אבל... עשר "תופעות נדירות" כאלו? ובעוצמות ענקיות כל כך? ועוד בזו אחר זו? כמה כבר צירופי מקרים יכולים להיות?!... כמה כבר "אסונות טבע"? כשזה כל כך הרבה, ובבת אחת, ובדיוק בזמן הנכון במקום הנכון ועל ידי האדם המתאים שנבחר (משה), אז ברור לכל ואין ספק בכך שיש כאן משהו אחר מאשר טבע–זו יד ה' בדבר. ככה בעצם מתנהלים רוב הניסים המתוארים בתנ"ך: אפילו אם נצליח איכשהו למצוא "הסבר" מדעי לכל אחד ואחד מהם בפני עצמו, אז כשאנחנו לוקחים צעד אחורה ורואים את כולם ביחד, ואת המטרה שלשמה הם באים, בדיוק מתי שצריך ורק כשה' אומר שיבואו, אז אנחנו מבינים שהם לא סתם. הם מאת ה'. וזו הייחודיות שבהם: שמצד אחד ה' משתמש בטבע, בתופעות שהן לכאורה מציאותיות, אבל הכמות, התזמון והדרך שבה הן מופיעות, זה מה שהופך אותן לנס. כמו שחמש-שש צפרדעים מקפצות הן אמנם "מכה", אבל לא נס... ומה שהפך אותן לנס זו הדרך האדירה והמתוזמנת-היטב שה' הביא אותן. גם אנחנו, בתור בני אדם, שרוצים לעשות "ניסים" כביכול, וכשאני אומרת ניסים אני מתכוונת לדברים שעושים טוב ונפלא לנו ולזולתנו, צריכים לזכור דווקא את אותם דברים "טבעיים" – כמו לעזור למישהו במשהו, או לתרום צדקה, או אפילו לחייך ולפזר שמחה. דווקא הם, במינון הנכון ובעיתוי הנכון, עושים ניסים ונפלאות. אז אמנם אני לא מדברת על צפרדעים, אבל כן, גם מעשר המכות אנו יכולים ללמוד דרך סיפורי התורה לגבי עצמנו, בפרטים הקטנים ביותר. שתהיה לנו שבת שלום, וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

היי חברים!



לך-לך, הקיץ, מארצך ומאתנו... ותקרא לחורף לבוא אלינו כשאתה הולך! הנה החורף כבר מגיע, ומתחילים להוציא את השמיכות מהארון ולהחליף אט אט לבגדים ארוכים. אנחנו צוללים לתוך השנה, אל הקור החורפי ואל לימודי בית הספר, אל חודש מרחשוון הגשום והמבורך, והשבת – גם אל סיפור מסעו של אברהם אבינו, המצטווה לעזוב את ארץ מולדתו ולהעפיל אל הארץ המובטחת. אין זה קל כפי שזה אולי נראה לנו כיום, כשאנחנו כבר גרים בארץ ומכירים אותה, וגם כשיש מטוסים, ואינטרנט וטלפונים לשמור על קשר עם משפחה וחברים שהשארנו מאחור. אבל תחשבו כמה קשה זה היה לאברהם, כי בשבילו לעזוב את ארצו – היה מסע ארוך ומייגע, ברכיבה על חמור קילומטרים ארוכים, ועוד להתנתק כך מבני משפחתו שנשארו מאחור בלי לדעת עוד מה יעלה בגורלם – עד אשר ישלח אליהם את אליעזר עבדו כדי לחפש כלה לבנו יצחק. חשבתם שמעייף ללכת לבית הספר? אז תשמחו שאתם לא צריכים לנהל מסע ארוך שכזה! אך כידוע, עזיבת מולדתו הייתה מבחן לאברהם, אחד מהניסיונות שנועדו להוכיח את אמונתו בה', והוא אכן עמד במבחן בהצלחה. אז אם כבר מדברים, מסתבר שגם על "מבחנים" אנחנו לא ממש יכולים לקטר... או שאתם מעדיפים להחליף עם אברהם אבינו את המבחן שיש לכם מחרתיים בחשבון, עם המבחן שלו לעזוב את בית אביו ולרכב כל הדרך לכנען?... בגיליון זה שלחנו את הכתבות הנולדות שלנו לטיול מרתק וטעים במפעל לגלידות "נסטלה", והן חזרו שבעות ומרוצות, ועם כמה גילויי מתכונים וסודות על עולמה של הגלידה לפני שהיא נהיית גלידה (רמז: היא מילקשייק). אז שתהיה שבת שלום וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

היי חברים!


היום "איסרו חג" - ואנחנו מסיימים איתו את שרשרת החגים המיוחדת של חודש תשרי. בשעה טובה אנו פותחים מחדש את ספר בראשית, ומתחילים שוב לקרוא בתורה מהתחלה, מהפסוק הראשון שממנו הכל התחיל ונברא: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ..." המון דובר בפרשת בראשית, על כל סיפור הבריאה המתואר בה, על איך נוצר האדם ונוצר העולם. לדעתי מדובר באחת הפרשיות המעניינות ביותר בתנ"ך. הכל בה מופלא וקשה לדימיון. כל שאר הפרשיות של ספרי התורה עוסקות בקורותיהם של אבות אבותינו, בחוקים שלימד משה רבינו את עם ישראל, ובמאורעות שונים הקשורים בין ה' לעם ישראל. אבל רק פרשת בראשית עוסקת כמעט בעיקר בה' עצמו. בהחלטתו לברוא עולם, ובכלל בזמן שבו עוד לא נברא האדם, מה שהופך את כל הפרשה הזו להתרחשות שהרבה מעבר לטווח הקליטה שלנו... לא סתם סיפור היסטורי. ומה אתכם? לאילו פרשיה אתם הכי מתחברים, באיזה חומש מחמשת חומשי תורה אתם הכי אוהבים לקרוא ולספר בשולחן שבת? ממש לשם כך הבאנו לכם הפעם בוחן עצמי מיוחד במינו, שיעזור לכם לגלות - אם גם אתם הייתם חיים בתקופת התורה, באיזה מבין חמשת חומשי תורה הייתם רוצים להיות? כדי לגלות את התשובה - דפדפו לעמוד 6... ועמוד אחד קודם, בפרשת שבוע, יש לנו מדור חדש ומרתק, שגם הוא לוקח אתכם למסע דימיוני אל תקופת התורה, אבל הפעם באמצעות עיתון תנכ"י קדום, שיגלה לכם ידיעות מרעישות מזמן פרשת השבוע... אז שתהיה לכם קריאה מהנה, ושבת שלום! שלכם, ליאת

היי חברים!


לא הספקנו לאפס מחדש את שעון היקיצה הפנימי שלנו... לא הספקנו לקרר את הפלטה של שבת, לעכל את ארוחות ראש השנה וסעודת שבירת הצום... וכמובן, לא הספקנו כמעט ללמוד - וכבר מתחיל לו חג נוסף, חג הסוכות, ולאחריו שוב שבת. בחצר, בחניון, על המדרכה ברחוב ואפילו במרפסת... מכל מקום ניבטות אלינו הסוכות, וכל סוכה מספרת על המשפחה אשר בנתה אותה. יש גם סוכות יחידים. יש גם סוכות של שתי משפחות ויותר. בשכונתי הצפופה בירושלים אין כמעט מקום לבניית סוכות, גם ככה יש בקושי מקום לבתים עצמם, אז יש סוכה גדולה אחת למספר משפחות מאותו הבניין. בערב סוכות, כמו בערב שבת, הולכים ברחוב ושומעים שירה ורואים אורות דולקים ומריחים ניחוחות תבשילים, אלא שבניגוד לשבת בה הם בוקעים מתוך חלונות הבתים - כעת הם הומים מתוך הסוכות, המרובעות, הצבעוניות. הספר שהכי אהבתי בכל ילדותי, נקרא "הבית של יעל", מאת מרים רות. זהו סיפורה של ילדה שחיפשה בית קטן לעצמה. והיא מוצאת אותו - בצורת ארגז בחצר. חג הסוכות מזכיר לי את הסיפור המקסים הזה, עם כל הסוכות הקטנות המפוזרות בחוץ, שהאנשים יוצאים מבתיהם כדי לשבת בהן ולשמוח בחגם. יש משהו מהנה ומרגש בעניין הזה, של בניית "בית נוסף" משלך שאליו אפשר ללכת, לנוח, ואפילו לארח אנשים. ואם אתם משקיעים בטיפוח ובקישוט הסוכה, אז בכלל זה כיף אמיתי. יש לנו כל כך הרבה דברים טובים לחג בגיליון הזה, שלא הצלחתי להחליט על מה להמליץ לכם כאן בדבר העורכת אז אתם יודעים מה? פשוט תקראו! חג סוכות שמח ומועדים לשמחה! שלכם, ליאת

היי חברים!



היי חברים, התחלה חדשה, דרך חדשה, וסיומו של מסע שהשארנו מאחור. זהו סיפורם של בני ישראל כשהם עומדים בפרשתנו לקראת הכניסה לארץ ישראל, ונפרדים ממשה - המנהיג, הנביא, המוביל ובעצם מי שהיה מעין דמות אבהית משותפת לכל העם. גם אתם חוויתם התחלה חדשה השבוע, כשהלכתם ליום הלימודים הראשון בבית הספר. איך זה מרגיש, להיות קצת יותר גדולים? כשכל המחברות נקיות וריקות, כשבאמת יש לכם דף חדש להתחיל? גם בני ישראל מתחילים כעת דף חדש בחייהם כעם הנבחר - בתור יושבי הארץ המובטחת. גם הם בוודאי חששו, התרגשו, דמיינו את העתיד, תהו מה יקרה. וגם הם עוברים מסמכותו של אדם אחד - משה רבינו - לסמכותו של אדם אחר, יהושוע בן נון, שמקבל על עצמו להוביל את העם. כפי שאתם עוברים מסמכותם של ההורים (לפחות בשעות הלימודיםן...) אל סמכותם של המורים והמחנכים. אז מי ייתן וגם אצלכם יסתיים המסע בהצלחה כמסעם של בני ישראל, וגם אתם תצליחו לכבוש את "הארץ המובטחת" - שזה במקרה שלנו, ציונים טובים בתעודה... ואחרי כל המשלים והסמלים האלה, נאחל לכם גם השבוע שבת שלום, קריאה מהנה, ו... שנה טובה! בשבוע הבא - גליון ראש השנה. יהיה "דבש"...

היי חברים!


כמה חשוב להיות בן אדם טוב...! כמה דברים טובים קורים בעולם, כשאנו דבקים במצוות התורה, עושים חסד ותורמים לזולת. בפרשתנו השבת, פרשת ראה, משה רבינו מתריע בפני בני ישראל כי ה' יעניש אותם במידה ויסטו חלילה מדרך הישר, אבל עם זאת, הוא גם מבטיח לנו ברכות - אם רק נקיים את המצוות הטובות שה' נותן לנו. וחלק חשוב מהמצוות האלו הן, כמובן, המצוות שבין אדם לחברו. זה מתקשר בצורה נפלאה לכתבה הראשית שלנו השבת, במדור האהוב "כיתת מלאכים". כבכל מדור, גם הפעם אנו מביאים סיפור שכתבו לנו ילדים שהתנדבו ותרמו. כיתה שלמה, והפעם אף מדובר במספר גדול של תלמידות, מתגייסת כדי להתנדב בעמותות ובמקומות שזקוקים לה בהם. הן שמחו קשישים, עזרו לילדים, והשתתפו בפעילויות רבות שתרמו גם להן עצמן. כי כשאתה נותן לאחרים אתה מקבל, וזו עובדה. אז אנחנו, במסגרת מדור "כיתת מלאכים", הענקנו גם להם בחזרה: יום כיף נהדר באחד מאתרי השעשועים הגדולים בארץ. בפעם הבאה - הזוכים בפרס יקבלו יום שלם בפארק מים וספורט אתגרי, עם כל הכיתה. אנו מחכים לסיפורי ההתנדבות שלכם! בגלל שעדיין חופש, אפשר כמובן לגייס במקום את בני הכיתה את קבוצת החברים הקרובה שלכם, או את השבט שלכם בתנועת הנוער. העיקר שתראו לנו איך אתם יודעים לתת, להתנדב, ולזכות במצוות (שהן, בעצם, הפרס האמיתי). ולכולכם, שתהיה קריאה מהנה ושבת שלום ומבורך! שלכם, ליאת

היי חברים!


החופש הגדול מתחיל! איזה כיף היה לחזור מבית הספר עם התעודות ביד, כשאנו יודעים שהחל ממחר לא צריך יותר להכין שיעורי בית, לא ללמוד למבחנים, ולא להכין בכל ערב את התיק ממחר... זהו זה, עד שנה הבאה אין יותר מחברות, אין יותר ספרי לימוד. לקום מוקדם בבוקר אנחנו קמים אך ורק בשביל קייטנות וטיולים! אלא אם כן תכננתם עם אבא ואימא דברים נוספים לחופש הגדול, כמובן. ישנם גם כאלה שממשיכים ללמוד בחופש הגדול, בין אם באמצעות שיעורים פרטיים ובין אם באמצעות עבודת בית מיוחדת לחופש. מה שיעשה אותם באמת מוכנים לכיתה גבוהה יותר בשנה הבאה. ובכלל, זה נחמד לדעת שגדלנו בשנה, ושבסוף החופש נלך לכיתה אחרת, של ילדים יותר גדולים, ושבדרך לשם גם נאמר "שלום" לכיתתנו הקודמת. כי מעכשיו ילמדו בה ילדים קטנים מאיתנו... התחושה הזו של להיות בוגרים יותר היא מרגשת. אך ברגע זה מרגש עוד יותר פשוט לדעת שנכונו לנו חודשיים של רוגע ושל מנוחה, של כיף ושל בילוי, ושננצל אותם הכי טוב שאפשר, על מנת לשוב בשנה הבאה ללימודים בכוחות מחודשים. אז שיהיה חופש מהנה ומועיל, קריאה מהנה, וכמובן - שבת שלום! שלכם ליאת

היי חברים!