האיורים של נורית צרפתי תמיד משכו את לִבי. יש בהם תום, רוך, עדינות והרבה שמחת חיים. אם יצא לכם לקרוא את 'אבטיחים שלא בעונה' מאת דורית אורגד, התוודעתם בוודאי ליכולת הציור שלה. ספרים נוספים שאיירה הם 'מסיבת כיתה' מאת ציפי שחרור, 'עונות השנה של אלדד' מאת רפאלה צרפתי, 'החגים שלנו' מאת אורית רז ו'מיץ גויאבות' מאת תמר אדר. לאחרונה איירה נורית גם את הספר המקסים 'כפתור ופרח' הכתוב חרוזים, על יחסים בין חברים ובין אחים.
נורית גדלה בקיבוץ העוגן בעמק חפר ליד נתניה. שם היה לה עץ קבוע, שמתחתיו נהגה לשבת בכל יום ולקרוא מהספר האהוב עליה ביותר, 'האסופית', ולדמיין את כל הדמויות.
כיצד עברה עלייך ילדותך בקיבוץ?
"הייתי מבלה את רוב זמני בחוץ, בין המטעים, העצים והציפורים. אהבנו ללכת יחפים בטבע, לגלות ולהסתכל על הפרטים הקטנים. לא הייתה טלוויזיה או אינטרנט, אז המצאנו משחקים ופעילויות בינינו".
כיצד היית מגדירה את עצמך בתור ילדה?
"אני חושבת שהייתי בעיקר ילדה סקרנית וחברותית, שגם אהבה מאוד להיות לבד ולחלום בהקיץ. היו לי תחביבים שונים, כמו מוזיקה וקריאת ספרים, וגם אהבתי לאסוף עלים יבשים וענפים כדי לבנות מהם דמויות ותפאורות – הכול מחומרים מן הטבע".
איזה עיתון ילדים קראת בילדותך?
"העיתון שהכי אהבתי היה "משמר לילדים", ותמיד חיכיתי בקוצר רוח שיגיע יום רביעי ושהעיתון כבר יהיה בידי ואוכל לקרוא בו ולראות את האיורים (של נחום גוטמן, תרצה טנאי ועוד)".
יותר משנורית אהבה לקרוא, היא אהבה לצייר. אבל למרות זאת, מעולם לא חשבה שזה מה שתעשה כשתגדל. היא הייתה בטוחה שתהיה מורה לטבע. עד היום הטבע אהוב עליה במיוחד, וגם כילדה אהבה בעלי חיים. נורית גידלה חתול, כלב וציפור דרור קטנה, בעצם גוזל קטן שנפל מהקן ושהיא הצליחה לגדל עד שעף לחופשי. אז איך בכל זאת הגיעה לאיור ספרי ילדים? ראשית, זהו שילוב מנצח של מישהי שמאוד אוהבת ספרים וסיפורים, ושיש לה כישרון טבעי לציור. שנית, נורית מספרת כי תמיד איירה ואהבה את החיבור בין הסיפור ובין האיור. כשלמדה בבית הספר את שיריו של חיים נחמן ביאליק, איירה את השירים. מתוך היצירות הספרותיות באו לה רעיונות לאיורים, והיא הפיחה בהם רוח חיים. אז גם לא הכירה את המושג איור, שהוא שונה מעט מציור.
מה ההבדל?
"ציור הוא דבר בפני עצמו, ואיור תמיד בא לחזק טקסט או רעיון מילולי. איור נכנע לתכתיב ומוגבל בגודל עמוד, בנושא, בכיוון ובאווירה. עם זאת, המגבלה מאוד עוזרת – היא מכוונת את המאייר לתוצר הסופי".
איך מאיור שירים להנאתך הגעת לאיור ספרים?
"אהבתי לאיור הובעה בהמון דרכים בשל חיי בקיבוץ. בכל חג ומועד הייתי נקראת לדגל על מנת לסייע בהכנת תפאורות מתאימות. אם זה היה יום הזיכרון, פורים או חנוכה, תמיד שמחתי לתרום מכישרוני. בבגרותי למדתי בבצלאל (בית ספר חשוב לאמנויות בירושלים), אבל למדתי בעיקר מהחיים. פעם אחת איירתי מספָר איורים שיש בהם סיפור על שלושה גמדים שלא אכלו ולא שתו (רק ישבו ופיט-פט-טו, נשמע לכם מוכר?). הראיתי את היצירות הללו לסופר חיים באר שהיה אז בהוצאת 'עם עובד', והוא הפגיש אותי עם חיה שנהב, שכתבה את 'מיץ פטל'. חיה כתבה סיפור לאיורים, וכך נולד האיור הראשון שלי לספר שנכתב בעקבותיו – 'פיט פט טו'. איירתי בגיל שלושים, בזמן שהייתי בהריון עם בִתי השנייה, והספר נולד יחד איתה. מאז הכירו אותי, ובקשו שאאייר סיפורים. עם זאת, מעולם לא איירתי שוב משהו שאחר כך כתבו לו סיפור או שיר במיוחד".
מה את הכי אוהבת לצייר?
"איור פָנים, במיוחד של ילדים, הוא הנושא האהוב עליי. אני אוהבת לתפוס הבעות מיוחדות של ילדים. במפגשים שלי עם ילדים בבתי ספר, אני מעמידה אותם בסצנה מסוימת, ממש מביימת אותם, ואז מנציחה את הרגע. את התוצאה הילדים רואים מיד וזה גורם להם קורת רוח. בכלל, אני תמיד משתדלת לאייר בזווית מעניינת, כמו בצילום, כדי להתמקד בפני הילד. כשהאיורים באים מהחיים, הם יותר אמִתיים ומרגשים, וילדים תמיד נוגעים ללִבי. כולם יפים וטובים בעיני, כל הילדים מושלמים".
איך מצאת זמן גם לצייר וגם להיות אמא?
"לשמחתי העבודה שלי תמיד הייתה בבית, כך שבצהרי היום, כאשר הילדים הגיעו הביתה, תמיד הייתי שם עבורם. הם התעניינו ביצירות שלי ושמחו לקרוא ולעיין בספרים".
נורית מבקרת הרבה בבתי ספר, משוחחת עם ילדים והורים, ואפילו מעבירה מפגשים לגננות ולמורות. היא אוהבת לשוב לבית הספר, כי חוויית הלימוד זכורה לה כחוויה חיובית ביותר.
"הערצתי את המורה לספרות. הוא היה איש מדהים ובזכותו הגעתי לאהבת הקריאה".
מדוע, לדעתך, אנחנו זקוקים לאיורים? הרי הכול כתוב בספר…
"בגיל צעיר, האיור נותן לילד התחלה של מסלול לסיפור, ומשם והלאה הילד כבר ממשיך לדמיין בעצמו. האיור מספק כמה פיסות מידע ואחר כך הילד כבר מחבר אותן ויוצר את השאר בדמיונו".
האם ילדייך ממשיכים בדרכך?
"בִתי שולמית יוצרת ספרים ועובדת בטלוויזיה בערוצי הילדים, ובתי רפאלה כתבה סיפורים שאני איירתי (מספריה: 'ארבע עונות השנה'). הבן שלי בני אינו עוסק בתחום".
מה תאחלי לקוראי העיתון?
"תמשיכו לאהוב לקרוא ולדמיין. אין דבר טוב יותר מזה".
טיפ לילדים ציירים:
"איור קשור לקריאה, כך שראשית כדאי לקרוא הרבה. בעניין הציור עצמו, כדאי לנסות ולא להתייאש. לא למדוד את הזמן, וגם אם משהו לא מצליח, לנסות שוב ושוב עד שזה מצליח. להתחיל הכול מההתחלה, בסבלנות רבה ובהנאה".
לתגובות: catomi@walla.com
דיקלה ד' גל-עד
ראיון נהדר ומחמם את הלב.האוירם פשוט מקסימים והצבעים …ממש כמו אגדה.