סוכריה מסוכריות


שלוֹם יְלָדִים וִילָדוֹת

כָּל הָאָרֶץ דְּגָלִים-דְּגָלִים. צִבְעֵי כָּחֹל-לָבָן מִתְמַזְּגִים עִם הַיָּרֹק הָאֲבִיבִי.

חֹדֶשׁ אִיָּר רָצוּף בְּיָמִים חֲגִיגִיִּים, לְאֻמִּיִּים: יוֹם הָעַצְמָאוּת בִּתְחִלָּתוֹ וְיוֹם יְרוּשָׁלַיִם בְּסוֹפוֹ. בַּתָּוֶךְ מְצַיְּנִים אֶת ל"ג בָּעֹמֶר.

אַךְ בְּחֹדֶשׁ אִיָּר גַּם יְמֵי זִכָּרוֹן וְהִרְהוּר. בְּחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ אַבָּא לֹא מִתְגַּלֵּחַ וְלֹא חוֹגְגִים שְׂמָחוֹת. אֵלֶּה הֵם יְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר, בָּהֶם אָנוּ סוֹפְרִים אֶת הַיָּמִים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לָנוּ עַד חַג מַתַּן תּוֹרָה, הוּא חַג הַשָּׁבוּעוֹת.

אִם אָנוּ מַמְתִּינִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת כֹּה רַבָּה לָאֵרוּעַ הַגָּדוֹל וְהַמְּשַׂמֵּחַ שֶׁל מַתַּן הַתּוֹרָה, מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת?

הַסִּבָּה הִיא הַצַּעַר עַל מוֹתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁנִּסְפּוּ בְּמַגֵּפָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה.

יוֹם אֶחָד עָצוּב בִּמְיֻחָד חָל בְּתַאֲרִיךְ ד' בְּאִיָּר, עֶרֶב יוֹם הָעַצְמָאוּת. אָז אָנוּ מִתְיַחֲדִים עִם זִכְרָם שֶׁל כָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ עַל הֲגַנַּת הַמּוֹלֶדֶת. בִּזְכוּתָם יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה, וּבִזְכוּתָם אָנוּ יְכוֹלִים לַחְגֹּג אֶת יוֹם-הַהֻלֶּדֶת הַ-62 שֶׁל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה.

יְלָדִים חֲבִיבִים, כְּשֶׁתָּנִיפוּ אֶת דִּגְלֵי הַכָּחֹל-לָבָן, זִכְרוּ שֶׁאֵין לָנוּ אֶרֶץ אַחֶרֶת.

אוֹהֶבֶת הָמוֹן

לִירוֹן

****************************

מָה מְסַפְּרוֹת הַבֻּבּוֹת?

מֵאֵת מִיקִי אַיְנְהוֹרְן-נֶלְקֶנְבָּאוּם

הַבֻּבּוֹת שֶׁיָּצְרָה מַגְדָּה ווֹטְס הִצִּילוּ אֶת חַיֶּיהָ בְּמַחֲנֵה הָרִכּוּז. מֵאָז הִיא לֹא מַפְסִיקָה לִיצֹר בֻּבּוֹת, הַמְּסַפְּרוֹת אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הָעַם הַיְּהוּדִי

מַגְדָּה ווֹטְס נוֹלְדָה בְּהוּנְגַּרְיָה, וְאָהֲבָה מְאוֹד לִיצֹר בֻּבּוֹת מִנְּיָר. אֲבָל יַלְדוּתָהּ הַמְּאֻשֶּׁרֶת הִסְתַּיְּמָה בִּשְׁנַת 1944, כְּשֶׁמַּגְדָּה הָיְתָה בַּת 15. הַנָּאצִים פָּלְשׁוּ לְהוּנְגַּרְיָה, וְהִיא הָעָבְרָה עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ לַמַּחֲנֶה הַנּוֹרָא אוֹשְׁוִיץ, וּלְאַחַר מִכֵּן לְמַחֲנֶה בְּנִירֶנְבֶּרְג.

מִדֵּי יוֹם נֶאֶלְצָה מִגָּדָה הַצְּעִירָה לָצֵאת לַעֲבוֹדַת הַקָּטִיף בִּשְׂדוֹת תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה. לְיָמִים חָלְתָה, וּכְדֵי לְהַעֲסִיק אֶת עַצְמָהּ הֵכִינָה מַגְדָּה בֻּבּוֹת מִסְּמַרְטוּטִים.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הַנָּאצִים חִלְּקוּ אֶת הָאֲרוּחָה הָעֲלוּבָה לַיְּלָדִים הָאֲסִירִים, הֵעֵזָּה מַגְדָּה הַמֻּרְעֶבֶת לְבַקֵּשׁ מְעַט אֹכֶל עֲבוּר בֻּבּוֹתֶיהָ. אַחַד הַחַיָּלִים שֶׁרָאָה אֶת הַבֻּבּוֹת, הֶחְלִיט לְהַעֲבִירָהּ לַעֲבֹד בְּבֵית חֲרשֶׁת לְבֻבּוֹת. הָיָה זֶה מִפְעָל מְיֻחָד, שֶׁיִּצֵּר בֻּבּוֹת עֲבוּר מִשְׁפְּחוֹת הַחַיָּלִים הַנָּאצִים, וְכָךְ נִצְּלוּ חַיֶּיהָ שֶׁל מַגְדָּה.

יוֹתֵר מֵאֶלֶף בֻּבּוֹת

הַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה, וּמַגְדָּה גָּדְלָה וְהָיְתָה לְבַחוּרָה. הִיא הֶחְלִיטָה לַעֲלוֹת לָאָרֶץ, אַךְ לֹא שָׁכְחָה אֶת הַבֻּבּוֹת שֶׁהִצִּילוּ אֶת חַיֶּיהָ. גַּם כַּיּוֹם, כְּשֶׁהִיא מִתְגּוֹרֶרֶת בְּאֵילַת, מַמְשִׁיכָה מַגְדָּה לִיצֹר בֻּבּוֹת מַקְסִימוֹת, הָעֲשׂוּיוֹת לִפְרָטֵי-פְּרָטִים – וּלְכָל בֻּבָּה יֵשׁ סִפּוּר.

הַבֻּבּוֹת שֶׁל מַגְדָּה נוֹסְעוֹת מֵאֵילַת – הָעִיר הַדְּרוֹמִית בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ – וְעַד לְמוּזֵאוֹן הַבֻּבּוֹת בְּחֵיפָה, "עִיר הַבִּירָה" שֶׁל הַצָּפוֹן. בְּמוּזֵאוֹן הַבֻּבּוֹת הַמְּמֻקָּם בְּמֶרְכַּז קַסְטְרָא מֻצָּגוֹת לְמַעְלָה מֵאֶלֶף בֻּבּוֹת! הֵן מְסֻדָּרוֹת לְפִי נוֹשְׂאִים: סִפּוּרֵי הַתָּנָ"ךְ, סִפּוּרֵי יְלָדִים וְאַגָּדוֹת, אַךְ הֶחָשׁוּב מִכֹּל בְּעֵינֶיהָ שֶׁל מַגְדָּה – זוֹ הַתַּעֲרוּכָה שֶׁעוֹסֶקֶת בְּנוֹשֵׂא "קוֹרוֹתָיו שֶׁל עַם".

הַבֻּבּוֹת נִשְׁמָרוֹת בְּתוֹךְ אֲרוֹנוֹת זְכוּכִית מְיֻחָדִים, הַמְּגִנִּים עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָאָבָק. בְּכָל אָרוֹן – פֶּרֶק מִקּוֹרוֹתָיו שֶׁל הָעַם הַיְּהוּדִי; סִפּוּר תְּקוּמָתָהּ שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הַבֻּבּוֹת.

*************************

סֻכָּרִיָּה בַּטֶּבַע – הַשַּׂחְקָן הֲכִי טוֹב בַּיַּעַר

מאֵת אַיָּה גּוֹלְדְשְׁמִיד

"הוּא מֵת! הוּא מֵת!" קִרְקֵר הָעוֹרֵב הַנִּרְגָּשׁ.

לַהֲקַת הָעוֹרְבִים הִבִּיטָה בּוֹ בִּפְלִיאָה.

"מִי מֵת?" שָׁאַל עוֹרֵב זָקֵן, "וּמָה כָּל-כָּךְ מְשַׂמֵּחַ בְּזֶה?"

"הַשּׁוּעָל מֵת!" צָוַח הָעוֹרֵב, שִׁכּוֹר מִשִּׂמְחָה, בְּקוֹל מַחְרִישׁ אָזְנַיִם.

דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה. אַף-אֶחָד לֹא הֵעֵז לְהַשְׁמִיעַ קִרְקוּר.

הָעוֹרֵב הַזָּקֵן כִּחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר: "בְּזֶה הָרֶגַע נִשְׁמְעָה בְּאָזְנֵינוּ הַטּוֹבָה שֶׁבַּבְּשׂוֹרוֹת. הַחֲלוֹם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹּא הֵעַזְנוּ לַחְלֹם אֲפִלּוּ בְּלֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא. הַשּׁוּעָל, אוֹיְבֵנוּ הַגָּדוֹל, מֵת. הוּא כְּבָר לֹא יַזִּיק לָנוּ יוֹתֵר".

"שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת", הִתְפָּרֵץ עוֹרֵב צָעִיר וְחַם-מֶזֶג. "רַק אֶתְמוֹל רָאִיתִי אֶת הַשּׁוּעָל בָּרִיא כְּמוֹ שׁוֹר וְחָזָק כְּמוֹ פִּיל. רַק בְּנֵס נִצַּלְתִּי מִנִּיבָיו הַחַדִּים. מִקָּרוֹב הִבַּטְתִּי בּוֹ, וַאֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לְלֹא פִּקְפּוּק – הַשּׁוּעָל לֹא סָבַל אֲפִלּוּ מִנַּזֶּלֶת".

בֵּין הָעוֹרְבִים נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת אַכְזָבָה. הֵם לֹא הִסְכִּימוּ לְוַתֵּר בְּקַלּוּת עַל הַהוֹדָעָה הַמְּשַׂמַּחַת.

"הַאִם הַשּׁוּעָל נִרְאָה פָּצוּעַ?" פָּנָה הָעוֹרֵב הַזָּקֵן לָעוֹרֵב הַנֶּעֱלָב.

"לֹא", הוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ. "לֹא רָאִיתִי פְּצָעִים בְּגוּפוֹ וְהוּא גַּם לֹא דִּמֵּם, אֲבָל הוּא הָיָה לְגַמְרֵי מֵת".

"אֵיךְ אַתָּה בָּטוּחַ כָּל-כָּךְ?" צָעַק שׁוּב הָעוֹרֵב הַצָּעִיר. "בָּדַקְתָּ אִם הוּא נוֹשֵׁם?"

"לֹא", הֵשִׁיב הָעוֹרֵב הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלִילָה. "אֲבָל הוּא שָׁכַב עַל הַגַּב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, כְּשֶׁפִּיו פָּתוּחַ וּלְשׁוֹנוֹ מִשְׁתַּרְבֶּבֶת הַחוּצָה, וַאֲנִי שָׂמֵחַ לְהַזְמִין אֶת כָּל חֲבֵרַי לִמְסִבָּה לְרֶגֶל מוֹת אוֹיְבֵנוּ הַמֻּשְׁבָּע. בַּתָּכְנִית: שִׁירָה בְּצִבּוּר וְסִפּוּרֵי גְּבוּרָה שֶׁל עוֹרְבִים שֶׁהִצְלִיחוּ לְהִמָּלֵט מִפִּיו שֶׁל הַשּׁוּעָל הָעַרְמוּמִי. כִּבּוּד קַל שֶׁל בְּשַׂר שׁוּעָל יֻגַּשׁ בַּסִּיּוּם".

גַּל שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וְשִׁקְשׁוּק כְּנָפַיִם מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר.

***

רַק הָעוֹרֵב הַצָּעִיר וְהַחַשְׁדָן רָטַן לְעַצְמוֹ שָׁם בַּצַּד. "חֲבוּרַת טִפְּשִׁים", הוּא מִלְמֵל. "מַשֶּׁהוּ מֵרִיחַ לֹא טוֹב". אֲבָל אַף-אֶחָד לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו.

מְסִבַּת מוֹתוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל הָיְתָה הַשְּׂמֵחָה בְּיוֹתֵר אֵי-פַּעַם בַּיַּעַר. הָעוֹרְבִים קִרְקְרוּ וְשָׁרוּ, וְהִתְפָּאֲרוּ בְּסִפּוּרֵי גְּבוּרָה.

לְפֶתַע נֶעֱמַד הָעוֹרֵב הַזָּקֵן וְהִכְרִיז: "הִגִּיעַ הַזְּמַן לִפְתֹּחַ בַּחֵלֶק הַחֲגִיגִי שֶׁל הָעֶרֶב – הַכִּבּוּד!"

הָעוֹרְבִים כְּבָר הָיוּ רְעֵבִים לְמַדַּי. לְהוּטִים הֵם קָרְבוּ אֶל גְּוִיַּת הַשּׁוּעָל, שֶׁשָּׁכְבָה עַל הָאֲדָמָה, מוּכָנִים לְנַקֵּר בַּבָּשָׂר הַטָּרִי.

וְאָז זֶה קָרָה: הַשּׁוּעָל הַמֵּת זִנֵּק לְפֶתַע, וְתָפַס כַּמָּה עוֹרְבִים בְּכַפּוֹתָיו. הָעוֹרְבִים נִסּוּ לָעוּף וְלִבְרֹחַ, וְאִלּוּ הָעוֹרֵב הַצָּעִיר צָרַח מִמְּרוֹמֵי הָעֵץ: "אָמַרְתִּי לָכֶם, תְּמִימִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!"

הַשּׁוּעָל לֹא מֵת. הוּא רַק הִתְחַפֵּשׂ לְמֵת, וְחִכָּה לִסְעוּדַת עוֹרְבִים טְעִימָה, שֶׁתַּגִּיעַ אֵלָיו בְּלִי מַאֲמָץ.

לְתַחְפֹּשֶׂת כָּזוֹ הָעוֹרְבִים כְּבָר לֹא יַאֲמִינוּ. לְעוֹלָם.

מִלּוֹן:

פְּלִיאָה: תְּמִיהָה, קָשֶׁה לָהֶם לְהַאֲמִין

צָוַח: צָעַק בְּכָל הַכֹּחַ, צָרַח

כִּחְכֵּחַ: הִשְׁתַּעֵל קַלּוֹת, נִקָּה אֶת הַגָּרוֹן

חַם-מֶזֶג: כַּעֲסָן

נִיב: שֵׁן חַדָּה בְּצַד הַפֶּה