שָׁלוֹם יְלָדִים וִילָדוֹת!
שְׁנַת התשע"א הָעוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח
עֲדַיִן כִּמְעַט לֹא מֻרְגֶּשֶׁת בַּשֶּׁטַח.
בַּלָּאט מַקְשִׁיבָה לַבְּרָכוֹת, לַתְּפִלּוֹת
אֲשֶׁר מִלִּבֵּנוּ פּוֹרְחוֹת וְעוֹלוֹת.
תִּקְוָה לְשָׁלוֹם וּלְקֵץ הָאֵיבָה,
תִּקְוָה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה וּקְרוֹבָה,
תִּקְוָה לְאַהֲבַת חִנָּם בְּעַמֵּנוּ –
לְכָל אֵלֶּה נִשָּׂא תְּפִלָּה בְּלִבֵּנוּ.
שָׁנָה טוֹבָה, שְׁנַת הַשְׁקֵט וּבִטְחָה,
נְאַחֵל גַּם לָכֶם וּלְכָל הַמִּשְׁפָּחָה.
תְּהֵא שְׁנַת עַלִּיזוּת אֲמִתִּית
וּתְהֵא שְׁנַת "סֻכָּרִיּוֹת" עֲנָקִית.
אוֹהֶבֶת הָמוֹן,
לִירוֹן
***************************************
סֻכָּרִיָּה בַּטֶּבַע – רֹאשׁ אוֹ זָנָב?
מֵאֵת אַיָּה גּוֹלְדְשְׁמִיד
אֲנַחְנוּ מְאַחֲלִים "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב", אַךְ דַּג הַפַּרְפָּרוֹן הוֹפֵךְ אֶת הָרֹאשׁ לְזָנָב
הַכָּרִישׁ שָׂחָה בָּאוֹקְיָנוֹס הַגָּדוֹל, עַצְבָּנִי וּמְדֻכְדָּךְ. הוּא הָיָה רָעֵב. הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ קִרְקְרָה מֵהַבֹּקֶר.
הַכָּרִישׁ נֶחְשָׁב לְטוֹרֵף גָּדוֹל שֶׁחַי בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם. רֹב הַזְּמַן הוּא נֶהֱנֶה מֵאֲרוּחוֹת שְׁמֵנוֹת וּמַשְׂבִּיעוֹת.
לְפֶתַע עֵינָיו נֶעֶצְרוּ עַל מַשֶּׁהוּ: דַּג פַּרְפָּרוֹן אָפֹר, שֶׁשָּׁט לוֹ בְּנַחַת בֵּין אַלְמֻגֵּי הַיָּם.
"מָנָה רִאשׁוֹנָה מְצֻיֶּנֶת", לִקֵּק הַכָּרִישׁ אֶת שִׁנָּיו הַחַדּוֹת, וְזִנֵּק לְעֶבְרוֹ.
'תֵּכֶף אֶנְגֹּס 'בִּיס", הוּא חָשַׁב. 'מַתְחִילִים סְעוּדָה מֵהָרֹאשׁ'.
כְּשֶׁנּוֹגְסִים בָּרֹאשׁ, הַטֶּרֶף לֹא מְנַסֶּה לִבְרֹחַ וְלֹא עוֹשֶׂה בְּעָיוֹת. הַכָּרִישׁ גַּם יָדַע שֶׁלִּבְלֹעַ דָּג מֵהַזָּנָב עָלוּל לִהְיוֹת עִנְיָן כּוֹאֵב מְאוֹד. בַּזָּנָב יֶשְׁנָם סְנַפִּירִים חַדִּים, שֶׁעֲלוּלִים לְהִתָּקַע עָמֹק בַּגָּרוֹן.
אֲבָל רֶגַע אַחֲרֵי הַ"בִּיס", הֵבִין הַכָּרִישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ. דַּג הַפַּרְפָּרוֹן לֹא מֵת, הוּא הָיָה חַי לְגַמְרֵי. עוֹד טֶרֶם הִסְפִּיק הַכָּרִישׁ לְמַצְמֵץ, סַב הַדָּג הַקָּטָן לְאָחוֹר בִּמְהִירוּת הַבָּזָק וְנֶעֱלַם.
הַכָּרִישׁ הִבִּיט מִשְׁתָּאֶה: "אֲנִי לֹא מַאֲמִין", מִלְמֵל. "דָּג בְּלִי רֹאשׁ שׂוֹחֶה לוֹ כְּאִלּוּ דָּבָר לֹא אֵרָע".
***
לִוְיָתָן קָטָן שֶׁשָּׂחָה סָמוּךְ צִחְקֵק.
"מָה כָּל-כָּךְ מַצְחִיק?" כָּעַס הַכָּרִישׁ.
"מַצְחִיק שֶׁעִם כָּל הַגֹּדֶל שֶׁלְּךָ וְעִם כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שִׁנַּיִם, עָבְדוּ עָלֶיךָ בָּעֵינַיִם".
"מִי עָבַד עָלַי?" צָעַק הַכָּרִישׁ.
"דָּג הַפַּרְפָּרוֹן", עָנָה הַלִּוְיָתָן. "הוּא הִפִּיל אוֹתְךָ בַּפַּח. אַתָּה נָתַתָּ 'בִּיס' בַּזָּנָב שֶׁלּוֹ, לֹא בָּרֹאשׁ. כֶּתֶם שָׁחֹר וְעָגֹל עַל זְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג נִרְאֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ… עַיִן! כְּשֶׁהוּא רָאָה אוֹתְךָ, הֵבִין הַדְּגִיגוֹן שֶׁסַּכָּנָה מִתְקָרֶבֶת, וְהֶחְלִיט בְּאֹמֶץ לְהַעֲרִים עָלֶיךָ. הַפַּרְפָּרוֹן שָׁט לְאָחוֹר, בְּכִוּוּן הַזָּנָב, עִם הַכֶּתֶם. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בְּדִיּוּק אַתָּה הִסְתַּעַרְתָּ עָלָיו, נָחוּשׁ לְהַעֲנִיק לוֹ 'בִּיס' בָּרֹאשׁ".
"אֲבָל זֶה הָיָה הַזָּנָב", אָמַר הַכָּרִישׁ בְּקוֹל מֻשְׁפָּל.
"נָכוֹן", הֵרִיעַ הַלִּוְיָתָן. "הַדָּגִיג נִשְׁאַר בַּחַיִּים, וְנִמְלַט לְמָקוֹם בָּטוּחַ יוֹתֵר".
"אֲבָל רֶגַע", קָרָא הַכָּרִישׁ, "לֹא רָאִיתִי שׁוּם עַיִן בָּרֹאשׁ שֶׁלּוֹ!"
"הִיא הִתְחַבְּאָה", צָחַק הַלִּוְיָתָן. "פַּס שָׁחֹר כֵּהֶה כִּסָּה עָלֶיהָ, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אוֹתְךָ".
הַכָּרִישׁ נָהַם לְעַצְמוֹ בְּזַעַם: "בַּחַיִּים לֹא אֶתֵּן נְגִיסָה לִפְנֵי שֶׁאֶהְיֶה בָּטוּחַ בְּאֵיזֶה צַד מוּנָח הָרֹאשׁ וְהֵיכָן הַזָּנָב".
וְהַלִוְיָתָן גִּחֵךְ: "אֲבָל הַדָּג לֹא יְחַכֶּה לְךָ".
מִלּוֹן:
טֶרֶף: חַיָּה שֶׁרוֹצִים לִטְרֹף
טֶרֶם: לִפְנֵי
צִחְקֵק: צָחַק צְחוֹק קָטָן
לְהַעֲרִים: לְרַמּוֹת
דָּגִיג: דָּג קָטָן
גִּחֵךְ: צָחַק עַל מַשֶּׁהוּ אוֹ מִישֶׁהוּ
************************
בִּשְׁלִיחוּת הַצִּבּוּר
מֵאֵת לֵאָה קַפְּלָן
כְּשֶׁתַּגִּיעוּ בְּמַהֲלַךְ חַגֵּי תִּשְׁרֵי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, תִּרְאוּ אֶת הַחַזָּן, עָטוּף בְּחָלוּק לָבָן. מָה תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַחַזָּן, וּמַדּוּעַ צָרִיךְ אוֹתוֹ בִּכְלָל? הַכֹּל בַּכַּתָּבָה שֶׁלִּפְנֵיכֶם
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאוֹד-מְאוֹד לֹא הָיוּ סִדּוּרִים, וְהַחַזָּן הָיָה אוֹמֵר אֶת כָּל הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים. כָּךְ מִתְפַּלְּלִים יוֹצְאֵי עֲדוֹת הַמִּזְרָח בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת עַד הַיּוֹם.
גַּם בְּיָמֵינוּ יֵשׁ לַחַזָּן תַּפְקִיד חָשׁוּב. הוּא נִקְרָא "שְׁלִיחַ צִבּוּר", כִּי הוּא מְיַצֵּג אֶת הַצִּבּוּר בִּתְפִלַּת הָרַבִּים. לָכֵן עָלָיו לִהְיוֹת אָדָם הָגוּן, עָנָו וּבַעַל קוֹל נָעִים.
הַחַזָּן בָּרוּךְ אַלְתָּר עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם כִּפּוּר, עֵת אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיִּמְחַל עַל חֲטָאֵינוּ, וְזוֹ אֵינָהּ מְשִׂימָה פְּשׁוּטָה. "כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, אֲנִי שָׁקוּעַ כֻּלִּי בַּתְּפִלָּה", הוּא אוֹמֵר.
זַמָּר שֶׁל תְּפִלּוֹת
חַזָּן הוּא גַּם זַמָּר – זַמָּר שֶׁל תְּפִלּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּנִגּוּן מְסֻיָּם. בָּרוּךְ אַלְתָּר אָהַב לָשִׁיר מֵאָז שֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן. "שַׁרְתִּי בְּמַקְהֵלַת יְלָדִים, וּפִזַּמְתִּי אֶת מַנְגִּינוֹתָיו שֶׁל הַחַזָּן בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי, הֲדַר הַכַּרְמֶל שֶׁבְּחֵיפָה", הוּא מְסַפֵּר. "כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל, נִשְׁאַרְתִּי בַּבָּסִיס בְּיוֹם כִּפּוּר, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לִהְיוֹת חַזָּן. הַתְּגוּבוֹת הָיוּ טוֹבוֹת, וּמְאֻחָר יוֹתֵר נִרְשַׁמְתִּי לִלְמֹד בְּבֵית סֵפֶר לְחַזָּנוּת. כְּיוֹם אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ כְּחַזָּן בְּמִסְפַּר בָּתֵּי כְּנֶסֶת, בֵּין הַיֶּתֶר בְּ'הֵיכַל אֱלִיעֶזֶר' – בֵּית כְּנֶסֶת הַנִּקְרָא עַל-שֵׁם אָבִי ז"ל".
ש. אֵיךְ הַהַרְגָּשָׁה לִהְיוֹת חַזָּן בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים?
"בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁאֲנִי נִגָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל, הַמַּטָּרָה שֶׁלִּי הִיא לְרוֹמֵם אֶת נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמְעִים. אֲבָל בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים הַתְּחוּשָׁה מְיֻחֶדֶת, כִּי אֵלֶּה יָמִים גּוֹרָלִיִּים, יְמֵי הַדִּין, וְגַם הַתֹּכֶן שֶׁל הַתְּפִלּוֹת מְרַגֵּשׁ. לִהְיוֹת חַזָּן זוֹ שְׁלִיחוּת. בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אֲנִי נִזְכָּר בְּאַבָּא שֶׁלִּי ז"ל, וַאֲנִי מִתְרַגֵּשׁ עוֹד יוֹתֵר. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִמְצָא אִתִּי וְעוֹזֵר לַתְּפִלָּה שֶׁלִּי לְהִתְקַבֵּל".
כָּל הַמִּשְׁפָּחָה מַגִּיעָה
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִים בִּקְהִלּוֹת רַבּוֹת שֶׁהַחַזָּן מִתְעַטֵּף בְּ"קִיטְל" – חָלוּק לָבָן, אָרוֹךְ וְרָחָב, הַמְּסַמֵּל טֹהַר וּמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה. לְבִישַׁת הַ"קִּיטְל" מַזְכִּירָה לְבָּרוּךְ שֶׁיּוֹם הַדִּין קָרֵב וּבָא. הוּא מִתְרַכֵּז וּמִשְׁתַּדֵּל לְעוֹרֵר אֶת הַמִּתְפַּלְּלִים לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה".
כָּל הַמִּשְׁפָּחָה מַגִּיעָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ. סָבְתָא רוּתִי, אִשְׁתּוֹ תָּמִי, חֲמֵשֶׁת יְלָדָיו וְגַם אַחֲיוֹתָיו וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן.
"הַיְּלָדִים עוֹזְרִים לִי בְּכָךְ שֶׁהֵם נִמְצָאִים לְיָדִי", אוֹמֵר בָּרוּךְ בְּחִיּוּךְ. "בְּנֵי הַבְּכוֹר, אֵלִי, מַזְכִּיר לִי אֵיזוֹ מַנְגִּינָה צָרִיךְ לָשִׁיר, אִם בְּמִקְרֶה אֲנִי שׁוֹכֵחַ".
כְּשֶׁבָּרוּךְ הָיָה חַזָּן מַתְחִיל, הוּא הָיָה מִתְאַמֵּן בַּבַּיִת בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. הַיּוֹם הוּא מְשַׁלֵּב בַּתְּפִלָּה מַנְגִּינוֹת שֶׁל שִׁירִים חֲסִידִיִּים מֻכָּרִים, וְכָךְ כָּל תְּפִלָּה הִיא חֲדָשָׁה וּמְיֻחֶדֶת.
ש. אֵיךְ אַתָּה מַצְלִיחַ לָצוּם וּלְהִתְחַזֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים?