שמחה וששון! שבוע הספר העברי התחיל!
בתור סופרת, עבורי זוהי תקופת החגים. האמינו לי כי שום דבר לא יכול להחליף את הספר. לא הטלויזיה, לא האינטרנט, לא האייפונים. וזה כלל לא משנה אם הספר עשוי נייר או מתכת, דיגיטלי או אלקטרוני, עם דפים או כפתורים… אין תחליף לטקסט נקי רץ מול העיניים, שמחייב אותנו לדמיין, להמציא, לתאר את ההתרחשות בכוחות עצמנו. בכל פעם שואלים אותי בתקשורת "את לא חושבת שזמנם של הספרים מגיע לקיצם?! אתם הסופרים לא חשים מאוימים מהשתלטות הטכנולוגיה והאינטרנט… ושבעתיד בני נוער יקראו הרבה פחות?"
אז כמובן שבני נוער קוראים הרבה פחות. אך לא משום שחווית הקריאה נפגמה, אלא מפני שהתרגלנו לקרוא מתוך מסך מרצד ולא מתוך עץ שטחנו אותו לדפים מהודקים. סרטים זה דבר נחמד, אך הרי גם לנסוע במכונית זה דבר נחמד, ועדיין אין זה אומר שמקומה של ההליכה נפקע מחיינו. וקריאה היא אפילו פעילות בסיסית יותר מהליכה, כי אצלנו, בני האדם, המוח הוא האיבר הפעיל ביותר. בעידן המודרני אנו יכולים לשבת על הספה כל היום, אך טרם הפסקנו לחשוב. וכל עוד ניחנו בשפה ובכוח הדימיון, המיוחדים לנו כבני אדם, אנו זקוקים לקריאה כאויר לנשימה. ואם תגידו "ומה עם אלה שלא יודעים לקרוא?" אז תנו לי לבשר לכם, שהם כן יודעים. אות לא חייבת להיות משהו שלומדים בכיתה א', או כותבים בתוך שורה במחברת. אות היא כל אובייקט שמסמל משהו, וצירופו לאובייקטים אחרים יוצר משמעויות חדשות. כמו כתב החרטומים: ציורים עם משמעויות נסתרות. ואם לא ציורים, אז חפצים. כמו שהצירוף של "בו" ו"בה" יוצר את המשמעות "בובה", כך הצירוף של בד חתוך עם פרצוף יוצר את המשמעות "בובה" (כי זו בובה…). בקיצור, אתם קוראים הרבה יותר ממה שנדמה לכם, ידידיי. כל חייכם אתם קוראים את העולם!
אז חודש קריאה מהנה ופורה לכולנו
שלכם, ליאת
