דבר העורכת – סוכריות סיוון


שלום לכם!

עַל הָעֵץ פְּרִי תְּאֵנָה, גָּדוֹל, עֲסִיסִי, מְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן. הָאִכָּר שׁוֹלֵחַ יָד וְקוֹטֵף אוֹתוֹ, מִשְׁתּוֹקֵק לִנְגֹּס בּוֹ, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַטַּעַם הַמָּתוֹק, אֵת הֶעָסִיס. אַחֲרֵי כָּל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה, הַפְּרִי סוֹף סוֹף בָּשֵׁל, הָאִכָּר רַק רוֹצֶה לָתֵת בִּיס. אֲבָל לֹא, בַּיָּמִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, אֵת הַפְּרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְשִׁיל הָיוּ מַעֲלִים לִירוּשָׁלַיִם, לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כָּךְ הוֹדָה הָאִכָּר לְהָקָּבָּ"ה עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁנָּתַן לוֹ.
"סֻכָּרִיּוֹת" הַפַּעַם מָלֵא בְּהוֹדָיָה. כַּתָּבָה אוֹדוֹת צַיֶּרֶת שֶׁמּוֹדָה לְהָקָּבָּ"ה עַל הַכִּשָּׁרוֹן, "חָכָם בַּיּוֹם" מוֹדֶה עַל הָעֵינַיִם, הָרַגְלַיִם, גַּם עַל תּוֹלָעִים, אֲפִלּוּ נָתִי אוֹמֵר תּוֹדָה…עַל מָה? דַּפְדְּפוּ וּתְגַלּוּ!

רְנָנִית
סִיוָן, תשע"ב

לצפיה במהדורה הדיגיטלית – לחצו כאן