ארכיון שנתי : 2013

1
אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שמציקה לי בזמן האחרון, בתחום של הספרים. נוצר הרושם שבזמן האחרון הסופרים מרגישים שאם הם לא יתנהגו כאילו לקרוא ספרים זה ממש "חנוני" ו"משעמם", וישדרו לקוראים הצעירים עד כמה הם מזדהים איתם בתחושת הרתיעה מקריאה, אז זה יהפוך אותם ליותר "מגניבים". האפנה עכשיו היא כבר לא לכתוב ספר שהוא ספר. כעת המגמה היא לכתוב ספר שהוא כאילו "לא באמת ספר": הספרים עמוסים בציורים, כמעט על גבול הקומיקס (אבל עדיין לא קומיקס), באופן שלא משאיר שום מרחב לדימיון; הטקסטים קצרים להחריד, וחלק מהספרים ממש קוראים לעצמם "ספר לילדים ששונאים לקרוא", מציינים ש"מי בכלל אוהב לקרוא?", ועוד. בתור סופרת, יש לי עצה שהיא גם בקשה אישית. אל תבחרו ספר לפי ה"קלות" שלו, או הדרך שבה הוא מנסה לקרוץ לכם עם המסר שהקריאה משעממת ושהסופר יודע ומבין עד כמה אתם מסכנים כי מאלצים אתכם לקרוא, ושהוא עושה לכם טובה בכך שהוא הופך את הספר לקל יותר. ספרים כאלה מזלזלים בכם, פשוטו כמשמעו. הם מזלזלים ביכולת שלכם לדמיין, ביכולת שלכם לקרוא יותר משלוש שורות רצוף. ספר שלובש כסות של "לא באמת ספר" כנראה גם לא באמת סומך על האינטליגנציה שלכם. זה מה שאתם רוצים? בעידן האינטרנט, אין ספק שהספרים צריכים להתאים את עצמם לחשיבה המהירה שהתרגלנו אליה. הגירויים המסחררים מכל עבר, המהירות שבה אנחנו מקליקים על נושאים וגולשים ממקום למקום, כל אלה הופכים את ההתרכזות בטקסט לקשה יותר. אבל אין מה לדאוג, כי ספרי הילדים והנוער של ימינו השתנו בהתאם. אם תיקחו ספר ילדים שנכתב לפני ארבעים שנה בגרסתו המקורית ותשוו אותו לספר בן זמננו, תראו את ההבדל. הסופרים כיום מקפידים לנוע מהר יותר עם העלילה ולהתנסח אחרת, ממש כמו שהסרטים החדשים עשויים אחרת: גם הם מהירים יותר, העלילה מתומצתת ואין יותר מדי עיכובים על נושאים שאינם הכרחיים לעלילה הראשית. אז אין סיבה לתת תירוצים ש"בימינו קשה יותר לקרוא ספרים". ספרים היו ונשארו הנאה מסוג אחר, שלא מתחרה בעולם האינטרנט משום שהיא שונה ממנו כל כך. הניסיון להפוך ספר לסוג של סרטון, עם האיורים העמוסים והרמיזות שהקריאה משעממת, הוא מגוחך. גם מי שאוהבים ספרים כאלו צריכים להפסיק להשלות את עצמם: אלו לא ספרים. אז גם בספרים וגם בעיתון, שתהיה קריאה מהנה, ושבת שלום. שלכם, ליאת

שלום חברים!

 ב הסיפור המרכזי מאת
אני יכול לנחש שהשמות עמנואל שפר ומיכה שמבן לא אומרים לכם הרבה, אבל להורים, לסבים או לסבא רבא (למי שזכה) שלכם הם בוודאי מוכרים. שפר ושמבן נפטרו בהפרש של שבוע וחצי ונראה ראוי בעיניי שגם במסגרת של עיתון ילדים ונוער נכבד את זכרם ופועלם ובהזדמנות הזו נלמד קצת על הספורט בארץ לפני כמה וכמה עשורים.

מרכינים ראש

 ב דש מהמגרש מאת
ב"חממה" של גיורא חמיצר לא גדלים שתילים של ט"ו בשבט, אלא שחקנים צעירים. ככה זה כשאתה יוצר סדרות לילדים ולנוער שהופכות ללהיטים בטלוויזיה. ביקשתם וקיבלתם: ראיון עם האיש הכי מעניין על המסך. או לפחות, האיש שעושה את המסך מעניין

חממה מסוג אחר

 ב כללי מאת
בממלכת העכברפורים חיים בגוונים אפורים כמעט מיליון עכברים. יום אחד נולד בממלכה עכבר שפרוותו האפורה בניצוצות זהרה. עתה ממלכת העכברפורים החלה להתמלא בקסמים, והחיים המוכרים כבר לא היו כ"כ אפורים.. "ניצוץ הקסם הוא ספר ילדים שמלמד בעקבות עכבר אחד, שלכל אחד יש קסם משלו והוא יחיד ומיוחד.

ניצוץ הקסם/ שגית אפיק

 ב חדש על המדף מאת
כשהייתי קטנה הייתי תמיד מתבלבלת, אם ט"ו בשבט זה יום ההולדת לעצים או ראש השנה של העצים? האם קוטפים או שותלים? האם מעלים פירות לירושלים או אולי מביאים פירות מירושלים הביתה? ותמיד בסוף זה היה נגמר באותה הצורה: אני חוזרת הביתה מבית הספר ומוצאת במטבח פירות יבשים מכל הסוגים. וכמו רוב הילדים, גם אני לא ממש העזתי לטעום דברים נוספים פרט למשמשים או לשזיפים, כי לשאר הפירות המיובשים הייתה צורה קצת חשודה מידי. בכלל, למה לאכול פירות יבשים כשאפשר ממתקים? ולמה שאטעם פאפיה מיובשת כשבחיים שלי לא טעמתי פאפיה רגילה? ומה זאת בכלל פאפיה... בגיליון ט"ו בשבט אותו אתם מחזיקים ביד, הבאנו לכם כתבה על פירות מהונדסים, אלה שהמדענים מנסים ליצור מתוך שילובים שונים של פירות על מנת לשדרג ולשפר את איכות הפרי למשהו עוד יותר מעניין וטעים. כמו כן נענינו לבקשותיכם והפצרותיכם הרבות, והבאנו לכם ראיון עם גיורא חמיצר, היוצר והממציא שמאחורי סדרות ילדים ונוער אהובות מהטלויזיה. הלהיט העכשווי שהוא עומד מאחוריו נקרא "החממה", ואיזה גיליון יותר מתאים לשמה של הסדרה הזו מאשר ט"ו בשבט... גיורא גילה לנו כל מיני פרטים מאחורי הקלעים, איך נולדת סדרת טלויזיה, ומה לדעתו סוד הקסם שמביא לו צופים צעירים רבים. כמו כן חגי נוימן התחיל סדנת ציור חדשה אצל המדור של חזחזון. ציור לגדולים ולקטנים - מומלץ גם למי שרוצה להתחיל ליצור קומיקס מהיסוד, וגם למי שסתם רוצה ללמוד איך מציירים יותר טובץ שיהיה חג טעים ונעים, ט"ו בשבט שמח ושבת שלום! שלכם, ליאת

שלום לכם!

 ב הסיפור המרכזי מאת
אוהבים להגיד על מדינת ישראל שהיא מדינה חמה. לא רק בגלל האנשים, שתמיד מתנהגים בחופשיות ובטבעיות ובאופן כללי חמי-מזג, אלא בעיקר בגלל מזג האויר. אין מה להתווכח עם העובדה שכולנו סובלים בימים הכי חמים של הקיץ... ויש תקופות שבהן החמסין כל כך כבד, שאנו פשוט לא יודעים מה היינו עושים בלי המזגן. אבל מה קורה, כשמגיע חורף שהוא כל כך קר, כל כך מקפיא, שכל הדיבורים האלה על "מדינה חמה" נשמעים פשוט כמו שטויות?! אז ברור שאם תשאלו את מי שחי, נניח ,ברוסיה, הוא יצחק עליכם ויגיד שהחורף של ישראל בכלל לא קר. אבל ... מי שואל אותו! החורף הזה הוא קר, קר, קר, ואי אפשר להוציא את החוטם החוצה לפני שמתעטפים במיליון חולצות, וסוודר, ומעיל, ורצוי גם כובע וצעיף וכפפות והשם יודע מה עוד. רק מלראות איך אנשים לבושים ברחוב אפשר לחשוב שאנחנו גרים בקוטב הצפוני. אז כדי לחמם אתכם קצת, לפחות מבפנים, הבאנו לכם השבת גיליון שכולו חורף... אנחנו כמו מרק סמיך ומהביל שאתם מוזמנים לשתות בכיף, ואנחנו אפילו עדיפים על מרק כי אפשר לשתות אותנו שוב ושוב! התקופה הזו של השנה נחשבת לשיא החורף: עלי השלכת כבר קמלו מזמן בשולי המדרכה, עוד מעט יתחילו ניצני האביב, והשלוליות - לא מספיקות להתייבש וכבר נוצרות חדשות. אז רגע לפני שהכפור עובר אותנו, בואו ניכנס עוד פעם אל תוך הפוך עם שוקו חם ועם גיליון אותיות, כי לפני שתשימו לב, כבר תתחלף שוב שמיכת הפוך בשמיכה דקה והשוקו החם למיץ קר, והחמסין יזכיר לנו בדיוק למה קוראים לנו "מדינה חמה". ואז נתגעגע, הו, כמה נתגעגע לחורף!... שתהיה לנו שבת נעימה, מלאה בגשמי-ברכה, קרה בחוץ וחמה בלב. שלכם, ליאת

שלום חברים!

 ב הסיפור המרכזי מאת